כאלה עם דיכאון/מחשבות אובדניות איך אתם קמים בבוקר?מה נותן לכם את האנרגיה?

שאני צריכה לשירותים, או שהחתול שלי צריך לאכול
אם זה לא היה אז הייתי נשארת במיטה ולרוב אני נשארת כשאפשר

אני לא :,)
פשוט שמה שעונים בצד השני של החדר שאני אצטרך פיזית לקום אבל זה קשה ממש

שואל השאלה:
ואו זה עד כדי כך גרוע?

אני חושבת שהסביבה שלי נותנת לי אנרגיה.
ההורים שלי, חברות שלי ואפילו אני..
אני מכריחה את עצמי לקום.
לא אשקר, כשהייתי בתקופות יותר קשות בחיים ובדיכאון מאוד עמוק גם זה לא עזר לי.
הייתי כל היום במיטה ושקעתי למחשבות נוראיות.
אבל ניסיתי לצאת מהבית, לעשות דברים שפעם אהבתי.. וזה בסוף די עזר לי.
הכי חשוב להכריח את עצמך לקום מהמיטה

אני יודעת שאם אני לא אקום מהמיטה אז אני פשוט אוותר לעצמי ואשקע בתוך הדיכאון, אז לפחות זה.

המחשבה שאולי היום יהיה שונה

עוד משהו,
אני מנסה לבלות עם חברות שלי ואנשים שעושים לי טוב כמה שאפשר.
ואני כותבת כל פעם שאני נכנסת למחשבות רעות (וזה קורה המון)
זה משחרר אותי.
עכשיו אני נשמעת יחסית בסדר ואופטימית אבל זה היה תהליך.
הגעתי לתחתית.
אני לא אפרט יותר מידיי אבל רק אגיד שעד לפני כמה חודשים לא הייתי מאמינה שמשהו בחיים יעשה לי הרגשה טובה או חיוך.
אבל עם הזמן החלטתי לצאת מהבית, ואפילו לזייף שמחה.
בהתחלה זה היה מזוייף אבל לאט לאט באמת נהיה לי כיף וטיפה יותר טוב.
אני יודעת שהדיכאון עדיין פה והמחשבות האובדניות יכולות בכל רגע לחזור. אבל כרגע אני מתרחקת מההרגשה הזאת.
ואני שמחה על זה.
קיצר הפואנטה של כל החפירה הזאת הייתה שכל דבר עובר, כל תקופה רעה, כל בכי , כל עצב עמוק.. הכל עובר בסופו של דבר.
אני גם לא האמנתי ששמעתי את זה וחשבתי לעצמי "מאיפה הם יודעים אם זה יעבור לי?" אבל זה באמת עובר. אולי יחזור. אבל אז שוב יעבור.

תודה בסטי^

בכיף. תמיד פה לכל מי שסובל מדיכאון וצריך לפרוק❤

אין שום אנרגיה פשוט קמים, אין לנו ברירה אחרת, זה טבעי שנתעורר אחרי שהולכים לישון, אנחנו לא יכולים לבחור אם להתעורר או לא אלא אם כן נחליט שזה סוף הדרך ונישן לנצח