יש לי חברה שמאובחנת לדיכאון ובזמן האחרון היא בצד ולא איתנו (חבורה) ומתרחקת וכל הפסקה בבית ספר. אני שואלת אותה (כנסו)

לפעמים פשוט רוצים שקט ולא להיות בסביבת אנשים.. נגיד כשאני מתרחקת מאנשים והם באים ומנסים לשאול מה קרה זה רק מציק ואני מנסה להתעלם אני מבינה שיש לך כוונה טובה אבל צריך קצת ספייס

תהיי סבלנית

אוי אני מכירה את המצב הזה (בערך) משני הצדדים. יש לי כמה חברים שמאובחנים עם דיכאון, ואני מבינה את הדאגה אליהם והניסיון לעזור ולא להיות חסרת תועלת אל מול הכאב המשתק שלהם. מצד שני אני גם עוברת כל מיני דברים לא כיפיים נפשית, אז אני יכולה להגיד לך (לפחות באופן אישי) שגם אם לא מגיבים, הדאגה הזאת והאכפתיות עוזרת. גם אם קשה לפנות, או להגיב, זה שאני יודעת שלמישהו אכפת ממני ויכול להקשיב לי עוזר קצת. בגלל שדיכאון בא הרבה פעמים עם התרחקות מהקבוצת חברים, יש מצב שהיא גם מרגישה רע על ההתרחקות הזאת והיא רוצה לחזור לקשר טוב אבל תקועה במצב של ריחוק, אז זה שאת מראה לה שאת שם זה טוב, והייתי ממליצה לך להגיד גם לשאר החברים המשותפים שלכן לנהוג כמוך.
חוץ מזה, אני מקווה שהיא גם עוברת טיפול רגשי ותרופתי (אם יש צורך), ואם לא, ממש כדאי שתעבדי על לשכנע אותה ואת המשפחה שלה לנהוג כך.
בהצלחה וכל הכבוד, את נשמעת חברה מקסימה.

תראי תנסי להבין אולי מכל זה שמה שהיא צריכה זה קצת שקט ומרחק (זה לא בהכרח משהו רע) אני ממליצה לך לכתוב לה אולי "אני מבינה שאת צריכה קצת שקט ומרחב אני מכבדת את זה ונדבר כשתרצי" בתור חברה שלה תני לה את הזמן שלה והיא כבר תבוא

מה אחי^

טמ טמבלית אין כזה דבר