מה הייתם עושים אם הייתם מגלים שלבת שלכם יש בעיות נפשיות חמורות?

היי טוב
קשה לי קצת להוציא את זה אבל היומיים האחרונים שלי היו ממש ממש לא קלים. אני אתחיל מזה שהרבה זמן הרגשתי שאין לי חברים בעיר שלי ובבית ספר והרגשתי מנודה ולבד, אז בניתי לעצמי סיפור שלם בראש שיש לי חברים מעיר אחרת ושהם אוהבים אותי ושכיף לי איתם ושאני אםילו נוסעת איתם לים ומבלה איתם אחר הצהריים.
זה היה סיפור בראש שלי שבמשך הרבה זמן גרם לי להרגיש ממש טוב והשכיח לי את הבעיות החברתיות כי באמת התחלתי להאמין שגם אם לא טוב לי כמה שעות בבית ספר אז אני מסיימת פה ואני יכולה לנסוע לחברים שעה וחצי לאנשים שאוהבים אותי.
התחיל לעבור זמן והתחלתי לפחד שאנשים בבית ספר שלי יחשבו שבאמת אין לי חברים והתחלתי להוציא את הסיפור הזה החוצה ולהעלות שיחות מזויפות עם חברים שלי כיביכול ותמונות ממסיבות ומפגשים ואפילו המצאתי שיש לי חבר לא מפה, זה כלכך משוגע אבל זה גרם לי להרגיש טוב עם עצמי כי באמת האמנתי שיש אנשים שאכפת להם ממני ואוהבים אותי גם בקטע רומנטי!! הסיפור התפוצץ והגיע למורה שלי איכשהו והוא החליט להתקשר לספר לאמא שלי הכל, ואמא שלי גילתה וחשבה שהסתרתי ממנה שיש לי חבר ושאני מדברת עם אנשים מבלי שהיא יודעת. היא התעצבנה מאוד וכעסה עליי והחרימה לי את הטלפון והכל כמעט ואמרה שאני מתוסבכת ודפוקה, סיפרתי לה שהכל מומצא ואני לא באמת מדברת עם האנשים האלה והיא עוד יותר התעצבנה ואמרה שאני משוגעת ופסיכית ומתוסבכת ושצריך לעצור לי את הטיפול הפסיכולוגי כי אי אפשר כבר לעזור לי ושהיא מרחמת עליי ושאני ילדה מסכנה.
עכשיו אסור לי לסגור את הדלת של החדר בבית וגם אין לי טלפון וכל הזמן באים לבדוק מה קורה איתי. אתם חושבים שזה לגיטימי? אתם חושבים שאני רואה את זה מנקודה אחרת ואמא שלי צודקת? אם הייתם במקומה מה הייתם עושים?