אני מקנאה בחברה טובה שלי וזה כבר הפך לאובססיה( פליז תיכנסו בבקשה אני מתחננת)

אני מכירה אותה כבר מעל 5 שנים וכל הזמן קינאתי בה והיו תקופות שלא הכי דיברתי איתה והן היו הרבה יותר כי ככה לא השוויתי את עצמי כל הזמן אליה, אבל כרגע היא הפכה להיות חלק מהחבורה שלי ואני לא אפסיק להיות בחבורה שלי רק כי אני מקנאה בה,
להמחשה( הדברים שאני מקנאה בה):
היא מצליחה בקטע מפחיד בלימודים בלי ללמוד אפילו, היא יפה ומתחילים איתה מלא, כל הבגדים שהיא שמה תמיד יושבים עליה מושלם ויש לה גוף חלום פשוט וגם טעם וואו בבגדים, כאילו בחיים לא ראיתי אותה הולכת עם משהו ואמרתי לעצמי שזה מכוער, יש לה משפחה מושלמת כולם אוהבים אחד את השני ואמא שלה אחת המתוקות כזאת רגועה ומנומסת כזאת, היא בן אדם ממש טוב היא בחיים לא מרכלת על מישהו גם אם הוא עשה לה משהו רע, וגם כשמאכילים על מישהו היא אף פעם לא מצטרפת לריכולים, היא כל הזמן מחמיאה לכולם מבלי לצפות לקבל משהו בחזרה פשוט סתם כי בא לה ורואים שהיא מחמיאה מהלב,היא מאוד שקטה כזאת ומנומסת וביישנית בקטע טוב אבל, איכשהו היא כמעט לא יוזמת שיחה עם אף אחד וכולם פונים אליה בין אם זה בכיתה שלה בעבודה שלה או סתם ברחוב, היא כל הזמן מסדרת לעצמה את הלוז, לדוגמה שהיא היום תעשה ריצה תלך לעבודה ואז תלמד, או שהיא תלך לעשות ריצה אחר כך להפגש איתנו ואחר כך לעבודה, כאילו תמיד פשוט תמיד יש לה מה לעשות וזה ככה מכיתה ו
בקיצור אני ממש מקנאה בה וזה כבר הפך לאובססיה כי כל דבר קטן שאני עושה אני ישר חושבת אם גם היא הייתה מתנהגת ככה, ושהיא בטוח לא הייתה מתנהגת בצורה מגעילה כלפי אחרים כמוני
ופשוט זה עושה לי כבר רע
בבקשה תתנו לי עצות או משהו לאיך להפסיק לקנא לה