אין לי חברים בכלל כבר שנים *בכלל* ולא יודעת איך אפשר למצוא ? (20)

תמיד היה לי קשה להתחבר לאנשים , הייתי ילדה ביישנית ומופנמת אבל עדיין יהיו לי איזה 3 או 4 חברות שהקשר איתם עד כיתה י הספיק כבר להתנתק .
מאז את כל התיכון העברתי בבדידות , ממש בהפסקות הייתי יושבת לבד עם הטלפון בכיתה , החרדה החברתית שלי כל שנה ושנה התגברה עוד יותר .
ואיכשהו שקעתי לתוך בועה של עצמי שגרמה לי לרצות להישאר בספה כל היום בבית .
עד הרגע שהגיע הצבא , לא עבדתי בכלל , לא תיקשרתי עם אף אחד . וביום הגיוס חשבתי שזו אופציה בשבילי להתחיל חיים חדשים , באתי ברגל ימין כבר ציפיתי להכיר אנשים ,אבל ברגע אחד אני לא יודעת מה קרה לי , מהיום הראשון שהגעתי לא הפסקתי לבכות וראיתי שחור בעיניים לא עניין אותי להכיר אנשים ולא כלום ,אחרי פחות מחודש הצלחתי לברוח מהצבא ולקבל פטור . והכל רק בשביל לעבוד בעבודת מינימום מסכנה כבר במשך חצי שנה
וזה כל מה שאני עושה עד היום , הולכת לעבודה למשמרת חוזרת הביתה לישון וזהו .
כשהתגייסתי לצבא הייתי ילדה מפונקת שלא עבדה יום אחד בחיים שלה ועם מצב נפשי ירוד שלא מסוגלת להתמודד עם קושי בכלל אז יצאתי . וזו באמת החלטה שאני מתחרטת עלייה עד היום , בצבא אולי הייתי צוברת חוויות , מוצאת חברים , מתחילה שגרת חיים חדשה , אבל עשיתי טעות מפחד מבלי לחשוב פעמיים , חשבתי שהחיים באזרחות יותר קלים , ובסוף יצאתי רק כדי לעבוד בעבודת מינימום בשביל שכר זעום , שגם הרוב ממנו הולך לחובות כי לא עבדתי יום אחד לפני הצבא.
מה אני עושה ? איך אני יוצאת משגרת החיים הדפוקה שהכנסתי את עצמי לשם ?