ארוך אבל אשמח למענה

אז כזה הלכתי היום עם אמא שלי לקנות בגדים, ג'ינסים קצרים. מהרגע שנכנסו לחנות הבנתי שהיא קצרת סבלנות. אני יודעת שהיא לא אוהבת שופינג ודברים כאלה אבל זו לא הייתה הסיטואציה. בקיצור, בהתחלה מדדנו בגדים אחרים והיא ממש כעסה עליי שירדתי מידה התעלמתי מזה כי הרגשתי בנוח עם עצמי שירדתי, לאחרמכןן שהלכנו למדוד ג'ינסים נקחתי 3 דגמים למדידה 2 עם קצת קרעים שעלה 175 ואחד בלי קרעים בכלל שעלה 150. עכשיו, אמא שלי חושבת *דעה שלה* שגינסים עם קרעים זה לא הולם ולא יפה והיא לא מוכנה לשלם על זה. היא סוג של תקועה בווינטיג' אני מכבדת, זה הטעם שלה, אז בהתחלה מדדתי ג'ינס אחד עם קרעים והוא ישב עליי מושלם וממש אהבתי כל דבר בו אבל היא הייתה מזה נגד. כשמדדתי את האחד בלי הקרעים לא אהבתי אותו בכלל והיא העדיפה אותו, היה בנינו וויכוח של מה לקנות והיא ציינה שהיא לא מתכוונת לשלם 175 שקל על מכנס עם בקושי בד, אז כן, התעצבנתי ונטשתי תמקום. ויש היגידו שזה לא סבבה ואיך שאני מתנהגת אבל הסיטואציה הייתה מורכבת ולי היה קשה.
1. באמת באמת הרגשתי טוב עם עצמי עם הבגדים שבחרתי ובזה שירדתי מידה ובדברים כאלה אני חושבת שאמא שלי בוחרת בשבילי וזה ממש מקשה עליי שאני באמת אוהבת את עצמי בדרך שלי והיא משנה את זה לאיך שהיא רוצה שאהיה. היא בכללי הייתה חסרת סבלנות אז היה קשה הרבה יותר לדבר איתה
2. שלא תחשבו לא נכון, אין לזה קשר למחיר, לא בגלל זה היה הוויכוח
3. עכשיו, אני לא מכונה לדבר איתה וכמה שזה נשמע ילדותי באמת שהרגשתי טוב עם עצמי לשם שינוי וממש תסכל אותי שהיא לא קיבלה את זה כמו שאני. זה לא היה ברמה של חשפני או משהו שיהיה ברור.

עכשיו, היא נותנת לי להרגיש אשמה על איך שהתנהגתי (אני לא אומרת שהתנהגתי סבבה, יכולתי לפעול אחרת) אני ממש לא רוצה שזה יחלוף כלא היה מחר כי זה משהו שחוזר על עצמו ומשפיע עליי.

יש רעיונות מה לעשות?