שבן אדם פוגע בעצמו למי הוא צריך לומר? אם בכלל צריך..

נכון אבל אם יש רצון להפסיק עם זה ולא יודעים איך אז אפשר לדבר עם פסיכולוגית או אדם שמבין בזה ויכול לעזור

שואל השאלה:
ואם לא רוצים ללכת למישהו מקצועי

אז למישהו שסומכים עליו

אפשר לנסות להפסיק לבד אבל זה קשה תנסי לראות סרטונים ביןטיוב על הנושא ולמקד תעצמך בדברים אחרים

סתם לחבר קרוב או מישהו שסומכים עליו או אפילו למישהו זר באינטרנט, פשוט לשתף מישהו יכול לעזור לפעמים וממש לא חייבים להגיד למישהו מקצועי

שואל השאלה:
אבל גם מישהו שסומכים עליו בטוח יפנה למישהו מקצועי או יספר להורים..מדאגה

לא בטוח
בגלל זה אמרתי שסומכים עליו, נגיד לי יש חברה שסיפרה לי ואני לא אומרת לאף אחד כי אני יודעת שהיא סומכת עליי

ממליץ על ער''ן


אם את מרגישה שאת רוצה להתאבד עכשיו, אנא עצרי רגע וקראי את הדברים הבאים. זה ייקח רק כמה דקות. איני מנסה לשחרר אותך מהרגשות הקשים שלך. איני מטפל או איש מקצוע בתחום בריאות הנפש רק מישהו שיודע מה זה כשכל-כך כואב.

אינני יודע מי את ולמה את קוראת את התשובה הזו. אני רק יודע שכרגע את קוראת את זה וזה טוב. אני יכול להניח שאת כאן כי את סובלת ושוקלת לסיים את חייך. אילו היה הדבר אפשרי, הייתי מעדיף להיות איתך עכשיו, לשבת איתך ולדבר, פנים אל פנים, לב אל לב. אבל מאחר וזה לא אפשרי, נצטרך להסתפק בקשר מהסוג הזה.

הכרתי הרבה אנשים שרצו להתאבד כך שיש לי מושג לגבי מה שאת מרגישה. אני יודע שאין לך עכשיו סבלנות לקרוא סיפור ארוך ולכן אקצר בדבריי. בחמש הדקות הבאות שאותן נבלה יחד, יש לי חמישה דברים שהייתי רוצה לחלוק עמך. לא אתווכח איתך על השאלה אם את צריכה או לא צריך להתאבד. אבל אני מניח שאם את חושבת על זה, את מרגישה גרוע למדי.

אני מבין שאת עדיין קוראת, וזה טוב. הייתי רוצה לבקש ממך להשאר איתי עד סוף התגובה. אני מקווה שזה אומר שאת לפחות טיפ-טיפה מהססת איפשהו עמוק בפנים לגבי האפשרות לסיים את חייך. הרבה פעמים אנשים מרגישים ככה, גם במעמקי הייאוש. להיות מהוסס בקשר למוות זה בסדר וזה נורמלי. העובדה שאת בחיים ברגע זה אומרת שאת לא לגמרי בטוחה. זה אומר שאפילו כשאת רוצה למות, יש איזה חלק קטן בך שעדיין רוצה לחיות. אז בוא ניצמד לחלק הזה ונמשיך עוד כמה דקות.

תחשבי על המשפט הזה:

התאבדות היא לא משהו שבוחרים. היא מתרחשת כאשר הכאב הוא כה גדול עד שהמשאבים העומדים לרשותנו אינם מספיקים כדי להתמודד איתו.

זה כל העניין. את לא אדם רע, או משוגע, או חלש, או פגום, בגלל שאת מרגישה שאת רוצה להתאבד. זה לא אומר אפילו שאת רוצה למות זה רק אומר שיש לך יותר כאב משאת מסוגלת לשאת ברגע זה. אילו הייתי מעמיס משקולות על הכתפיים שלך ואוסיף מספיק משקולות את הרי בסוף תתמוטטי לא חשוב כמה שתרצי להישאר זקופה. לכן, אין טעם בזה שמישהו יגיד לך תתעודדי, הרי את בטח היית רוצה אילו רק היית יכולה.
אם מישהו אומר לך זה לא מספיק כדי לרצות להתאבד אל תקבלי את זה . יש סוגים רבים של כאבים שיכולים להוביל להתאבדות. ההבדל בין כאב שהוא נסבל לזה שהוא בלתי-נסבל משתנה מאדם לאדם. מה שנסבל עבור אדם אחר יכול להיות בלתי נסבל עבורך. הנקודה שבה הכאב הופך לבלתי-נסבל תלויה בסוג הכוחות שיש לך להתמודד איתו. אנשים שונים זה מזה במידה משמעותית ביכולת שלהם לשאת כאב.

כאשר הכאב חורג מכוחות ההתמודדות שיש לך, מופיעים רגשות אובדניים. התאבדות אינה מעשה נכון או שגוי; היא לא פגם באופי; היא נייטרלית מבחינה מוסרית. היא פשוט מהווה חוסר איזון בין הכאב לכוחות ההתמודדות הזמינים לאדם.

את יכולה להתגבר על רגשות אובדניים אם תעשי אחד מהשניים:
1. תמצי דרך להפחית את הכאב;
2. תמצאי דרך להגביר את הכוחות שיש לך להתמודדות;
שתי הדרכים אפשריות, בעיקרון.

עכשיו אני רוצה להציע לך חמישה דברים לחשוב עליהם:

1. הדבר הראשון שהייתי רוצה שתשמעי הוא שאנשים כן מתגברים על זה, אפילו כאלה שמרגישים גרוע כמו שאת מרגיש ברגע זה. מבחינה סטטיסטית, יש סיכוי טוב שאת תחיי. אני מקווה שמידע זה נותן לך קצת תקווה.

2 הדבר השני שאני רוצה להציע הוא שתתני לעצמך קצת זמן. אמרי לעצמך, אני אחכה 24 שעות לפני שאעשה משהו. או שבוע. זכרי שרגשות ופעולות הם שני דברים שונים רק בגלל שאת מרגישה שאת רוצה להתאבד, לא אומר שאת חייבת באמת לעשות את זה ממש ברגע זה. צרי מרחק בין הרגשות האובדניים שלך למעשים האובדניים. אפילו אם זה רק 24 שעות. הנה עשית את זה כבר כמה דקות, בעצם הקריאה של הדף הזה. את יכולה לעשות את זה עוד כמה דקות על ידי כך שתמשיכי לקרוא את הדף. תמשיכי, ותביני שלמרות שאת עדיין מרגישה שאת רוצה למות, את לא מתה וברגע זה את עושה משהו בקשר לזה. אותי זה מאוד מעודד ואני מקווה שגם אותך.

3. הדבר השלישי הוא זה: אנשים מחליטים להתאבד בגלל שהם מחפשים הקלה לכאב. זכרי שהקלה היא
רגש ואת צריך להיות חי כדי להרגיש אותו. את לא תרגישי את ההקלה שאת מחפשת כל כך אם תהיה מתה.

4. הדבר הרביעי הוא שיהיו אנשים שיגיבו רע לרגשות האובדניים שלך, אולי בגלל שהם מפחדים או כועסים. הם עלולים למעשה להגביר את הכאב שלך במקום לעזור לך, על אף הכוונות שלהם, על ידי זה שיעשו או יגידו דברים בלי לחשוב. את צריכה להבין שהתגובות הרעות שלהם הן הפחדים האישיים שלהם, הן לא קשורות בך.

אבל יש אנשים שיכולים להיות איתך בזמן הקשה הזה, והם לא ישפטו אותך או יתווכחו איתך או ישלחו אותך לבית-חולים או ינסו לשכנע אותך שאת לא מרגישה כל-כך גרוע בעצם. הם פשוט ידאגו לך. מצאי אחד מהם. עכשיו, השתמשי ב-24 השעות שלך או בשבוע שלך, וספרי למישהו על מה שקורה לך. חפשי ארגון שעוזר לאנשים במשבר, התקשרי לקו חירום מתאים כמו ערן (או סהר תמיכה), צלצלי למטפל, בחרי בזהירות רבה חבר, מורה או רב, מישהו שאת מאמינה בו ויקשיב לך. אבל אל תעמיסי על עצמך עוד על-ידי זה שתנסי להתמודד עם זה לבדך. עצם השיחה על איך הגעת למצב הנוכחי משחררת הרבה מהלחץ וזה עשוי להיות בדיוק כוח ההתמודדות החסר לך כדי למצוא איזון מחדש.
5. הדבר האחרון שאני רוצה שתדעי הוא זה: רגשות אובדניים כשלעצמם הם טראומטיים. אחרי שהם חולפים, עליך להמשיך ולדאוג לעצמך. טיפול נפשי הוא רעיון טוב, כמו גם קבוצות שונות לעזרה-עצמית הזמינות בסביבה שלך ובאינטרנט, וכן שירותים מקוונים אחרים.

הנה עברו כמה דקות ואת עדיין איתי. אני ממש מרוצה.

מאחר והחזקת מעמד עד עכשיו, מגיע לך פרס. אני חושבת שאת צריכה לקנות לעצמך מתנה. המתנה שתתני לעצמך היא כוח התמודדות. את בטח זוכר, שבראשית הדף אמרתי שאחת המטרות היא שיהיו לך יותר כוחות התמודדות מאשר כאב. אז בואי ניתן לך עוד כוח התמודדות, או שניים או עשרה ! עד שהם יתרבו יותר מאשר מטעני הכאב שלך.

עכשיו, אחרי שאולי הדף הזה נתן לך קצת הקלה, כוח ההתמודדות הטוב ביותר שאנחנו יכולים לתת לך הוא אדם אחר לדבר איתו. אם תמצאי מישהו שיהיה מוכן להקשיב, ותספרי לו איך את מרגישה ואיך הגעת למצב הזה, הגדלת את כמות כוחות ההתמודדות שלך בעוד אחד. אני מקווה שהאדם הראשון שתבחר לא יהיה האחרון, יש הרבה אנשים שם שרוצים לשמוע אותך. זה הזמן להתחיל לחפש אחד מהם.

קרדיט לסהר תמיכה ויעוץ ברשת

להורים/ חברים/בית ספר
הכי עדיף קודם כל להורים למה זה הכי עוזר שהם איתך בתהליך

שואל השאלה:
אבל אני לא רוצה שידעו כי ישר יגידו להורים או יפנו אותי לפסיכולוג

שואל השאלה:
לא באלי כלום

ערן וסהר זה אנונימי לגמרי

שואל השאלה:
אבל אני רוצה לדבר עם בן אדם שאני אראה ובן אדם שאני סומכת עליו אוף די

מה עם חברה או מדריכה?

שואל השאלה:
יש לי את המחנכת שלי שהיא מכירה אותי טוב אבל לא ממש באמת באלי להגיד לה דבר כזה היא בטוח תגיד להורים וגם אני בסוף יב..נמאס לי גם מה זה יעזור לומר בכלל אני אגיד ומה יקרה לא יקרה כלום הכל ישאר אותו דבר

אולי היא יכולה להבטיח לא לדבר עם ההורים

בוודאי שיעזור לדבר על זה

שואל השאלה:
זה לא הגיוני כי יש לה חובת דיווח.
ומה זה יעזור

לדבר זה עוזר תמיד, לפרוק את הקושי

שואל השאלה:
כבר אי אפשר לתאר את זה במילים אז זה לא יעזור

לדעתי זה יעזור בכל זאת

שואל השאלה:
היא תחשוב שאני לא בסדר והיא תרוץ לספר להורים שלי זה מרגיש לי כמו משהו שאני אתחרט עליו

ומה עם מחנכת לשעבר?

שואל השאלה:
גם היא עדיין מורה בשכבה שלנו אז יש לה חובת דיווח גם, אני לא יכולה להישאר ככה כי יקרה משהו בסוף זה לא אנושי כבר וואי

אולי יועצת בית ספר?

אולי גם זה לא יהיה גרוע כל כך אם ההורים ידעו

שואל השאלה:
לא מרגישה הכי בנוח עם היועצת..ותקשיבי לכל הצוות בביהס יש חובת דיווח אסור להם לא לספר להורים דבר כזה. וזה נורא שההורים שלי ידעו

הכי טוב זה לדבר עם היועצת, הם יכולים להבין את הכאב והקושי ואת לא הראשונה שתבקרי אצלם עם מקרה כזה. ולא, את לא חייבת לשתף אותם בזה שאת אובדנית. את יכולה לשתף אותם בזה שיש לך קשיים, שקשה לך להתמודד עם החיים.
ונניח ויש חובת דיווח ויזהו אצלך משהו - מה כבר יקרה? רוצים לעזור לך, שיהיה לך טוב, ואם הדיווח הזה יפיק תועלת (=טיפול פסיכולוגי) מה רע? אולי זה מה שאת באמת צריכה. וזה באמת יכול לעזור!
חוסר הביטחון והוודאות של הדיווח הזה מאוד תוקע אותך. כאילו, הלו!!!! את מאיימת להתאבד!!! מה שמפחיד אותך זה איזה דיווח? יותר מפחיד אותך מהחיים עצמם?? אולי זה יכול לעזור יותר מאשר להרוס. ממליץ מאוד לדבר אם היועצת שיש לך בבית הספר, זה יכול לעזור ומקווה שתמצאי את הדרך שלך

שואל השאלה:
הבית ספר יודע שאני במצב גרוע מנסים לעשות איתי שיחות אבל בתכלס אני עוד שניה מסיימת בית ספר ואין להם יותר מדי כבר מה לעשות

שואל השאלה:
לא רוצה שההורים שלי ידעו אין מצב

אז תשתפי עם בית הספר פעולה ותראי איך את יכולה להשתמש בו כדי לצאת מהמצב הזה. אין לך מה להפסיד, להפך, הרווח יהיה רק שלך.

אוקיי נניח שהם ידעו, מה יקרה? ישימו אותך בעונש? זה ההורים שלך, הם רוצים שיהיה לך טוב. ואם לא טוב לך, הם הראשונים לספר להם.

שואל השאלה:
לא מסוגלת שההורים שלי ידעו

שואל השאלה:
לא מפחדת מעונש. מפחדת שידעו את זה זה יעשה להם רע לדעת שהבת שלהם פוגעת בעצמה פשוט לא הם ירגישו ממש רע

תראי, כך או כך בסוף הם יידעו. את מאיימת לפגוע בעצמך, שזה לא משהו שאפשר להסתיר... אבל מצד שני את מפחדת לבקש עזרה מההורים שיכולים לדעת את זה לפני שאת עושה משהו לעצמך, ולקבל עזרה. מה עדיף?

שואל השאלה:
למה שהם ידעו אם לא אספר

פגיעה זה משהו שרואים, ועם הזמן זה מחמיר ועלול להגיע לדברים רציניים.

שואל השאלה:
לא רואים יש בגדים

ושוב, את לא חייבת לפנות אליהם בגישה של "אני רוצה לפגוע בעצמי", אלא קשה לי נפשית ואני מרגישה שאני צריכה לקבל עזרה

שואל השאלה:
זה פשוט לא יקרה

אני מבין שהמעמד מול ההורים יוצר הרבה חששות ואי ודאות. אבל בואי נחשוב, מה כבר יכול לקרות?
ההורים שלך ילדו אותך, הם דואגים לך, חשוב להם שיהיה לך טוב. (לפחות כך אני מאמין), אין שום סיבה שבעולם שהם לא ירצו לעזור לבת שלהם להתגבר על משבר כזה.
כשבן אדם פוגע בעצמו, לרוב זה כדי להרגיש מוחשית כאב נפשי, ועם הזמן הפגיעות הולכות וגוברות והופכות להתמכרות. תחשבי על זה ככה, את מפחדת בגלל 5 דקות של שיחה עם ההורים, כן מפחיד, כן וזה לא נעים, אבל זה רק כמה דקות! ואחרי הכמה דקות האלה, תוכלי לקבל עזרה. אולי עזרה שאפילו תציל לך את החיים!
תראי, אני מבין את הפחד מההורים, ומאידך, אין ממה לפחד. אני חושב שכדאי לך לתפוס את ההורה שאת מרגישה הכי קרוב אליו ולפתוח איתו בשיחה הכי בנאלית, הכי אותנטית, ואז לדחוף את הנושא הזה. לא לספר שאת פוגעת בעצמך!! לספר שקשה לך נפשית. משם השיחה תזרום מאליה.

שואל השאלה:
לא יכולה לגרום כזה צער להורים שלי זה כל כך יעשה להם רע לשמוע את זה

תאמיני לי שיעשה להם רע רק אם תמשיכי לפגוע בעצמך וזה יחמיר והם לא ידעו על זה לפני כדי לעצור את זה. לא להיפך.

שואל השאלה:
אבל הם לא יודעים איך יעשה רע

תקשיב פגיעה עצמית זה לא התאבדות ןאפשר להסתיר את זה בלי שהם יגלו ואם היא לא רוצה שההורים שלה ידעו תסמוך עליה שלא כדאי שההורים שלה ידעו לא צריך לדווח על הכל

כמו שאמרתי, בסוף קשה להסתיר את זה וכן ישימו לב בשלב כלשהו וישאלו שאלות.
ושוב, המטרה שלך בסוף היא לקבל עזרה. ושתדעי, זה לא בושה!
אם הייתה נשברת לך יד חס וחלילה, היית אומרת להורים שלך, כדי שיקחו אותך לרופא, נכון?
אם היה לך חס וחלילה ירידה בראייה, היית אומרת להורים כדי שיבדקו אם את צריכה משקפיים, נכון?
אז מה הבעיה כשמשהו נשבר בנפש, לבקש עזרה? זה לא שונה בכלל. כשמשהו כואב, אין סיבה להסתיר אותו ולסחוב אותו לבד. ההורים יהיו לך לעזר, אין להם כוונות להזיק. וזה ממש לגיטימי לפנות לייעוץ מקצועי.

אתה לא מבין את ההבדל^

היי אנונימית, ייתכן שהתבלבלתי כי התגובות האחרות דיברו פה על התאבדות. למרות זאת, אני לא משנה את דעתי בעניין. ואני בהלם שאת מעודדת להמשיך לפגוע ולהסתיר את זה.

שואל השאלה:
אם זה קשה לכל כך הרבה אנשים לבקש עזרה כשיש קושי שהוא נפשי ולא פיזי אז כנראה שזה באמת לא בדיוק אותו דבר..זה דברים פסיכולוגיים זה ממש שונה..

שואל השאלה:
אני אצא מזה לבד פשוט כי זה כנראה לא יימשך ככה לתמיד מתישהו התקופה תעבור

נכון, הקושי נובע כי זה לא משהו שרואים וכי יש משהו סטיגמטי על אנשים שנעזרים בזה. שתדעי לך, זה לא מביך לקבל עזרה ואנשים הצליחו לצאת מהמצב שלך, את רק צריכה הכוונה מקצועית, כוח רצון ואמונה כדי לצאת מזה ואני מאמין שאת יכולה

לצאת מזה לבד ייקח הרבה זמן, לעומת זאת בעזרה מקצועית תוכלי לראות שיפור יעיל יותר כי מי שעוזר לך זה מישהו מקצועי שטיפל בהרבה מקרים כמו שלך. זה אפשרי, אבל מאוד קשה. לא סתם אני חוזר על זה שוב ושוב. זה באמת יכול לעזור

אני ממש לא עודדתי את זה אבל אתה כנראה לא מכיר מה זה פגיעה עצמית
אם מישהו רנדומלי בסטיפס יגיד לה שהיא צריכה עזרה מקצועית זה לא יעשה כלום
מתוך הניסיון שלי, מה שצריך לעשות זה לפחות לתת לבנאדם תחושה שהוא בטוח ומובן ושהוא יכול לשתף, לא לגרום לו לדווח
לא לכולם יש את היכולת לשתף את ההורים וזה לגמרי מובן ולא צריך לגרום צה לעשות את זה כי בסופו של דבר זה יכול לעשות יותר נזק מתועלת, אולי לא אבל אתה לא מכיר אותה וטת החיים שלה, כמובן שהכי טוב לפנות למישהו אחראי ולקבל עזרה, אבל מציאותית זה לא תמיד האופציה האידיאלית

אם בושה מההורים אז לפסיכיאטר 0סיכולוג או מישהו מהסגנוו הזה
אם לא מקצועי אז תאמיני לי הכי טוב זה למישהו שאת מכירה ממש כמעט בכלל. מישהו שאת רואה כל כמה ימים אבל אין לך מושג מי הוא וגם לא אכפת לך מה יגיד.
דדוקא כשלא מכירעם אז אין בושה

אחרי שקראתי את התגובות - לשואלת:
תחשבי שזה קשה להגיד דבר כסה להורים שלך, אז באמת יותר קשה לבם לגלות את זה רק אחרי שיקרה משהו חס וחלילה.
לא בקטע להפחיד אלא בקטע של תמיד טוב להיות ספר פתוח (תלוי עם מי) אבל עדיין זה האיכות חיים שלך. צריך לחיות כמו שצריך ולא לחיות שלילי.