ודווקא אותם ימים קרה לו אותו מעשה עם למך הסבל, שהסעיר את דעת הקהל בעיר ונסתיים בכי רע. ומעשה שהיה כך היה. למך הסבל היה ידוע בעיר כולה, וגם בסביבה הקרובה, כסבל רב כוח המסוגל להתחרות בעוז שריריו גם עם חמור ופרד. אין יודע אם השם למך ניתן לו על ידי הוריו, או שזכה לכינוי זה מפי הבריות על שום תנועותיו הכבדות הבלתי זריזות. נמוך קומה היה ורחב כתפיים, וכל כולו דמה למין מרובע מהלך על שתיים. רגליו קצרות וידיו ארוכות ארוכות, יורדות טפחיים מברכיו ולמטה, כמיני ידיים של קוףשעיר היה במידה שלא נראה פרק עור חלק בגופו, ומצחו קטן ומקומט. עיניו זעירות שחורות בלתי נראות כמעט בשפע השער השחור שמסביבן, וקולו עבה כיוצא מדוד עמוק. קשה היה להסתכל בו בלי להרגיש איזה מבוכה למראהו, בדומה למבוכה שאנו מרגישים בעמדנו פנים אל פנים עם איזה חיית יער. אך חרף כל אלה לא נמצא בצפת כולה סבל טוב כמוהו. הוא התייחס לעבודתו במין כובד בראש שבקדושה . שומר היה על המשא שנשא על שכמו בקנאות דתית. אצלו לא נחבל רהיט ולא נשברה אפילו כוס של זכוכית. מעמיס היה על כתפיו משא של שלושה סבלים ונושאו בביטחון ובשקט של בעל מקצוע מנוסה, ואי אתה שומע מפיו אפילו נשימה קטועה אחת. בשל כך לא חסרה לו עבודה. הכול השתדלו להעסיקו, בעיקר הסוחרים שבעיר, מכיוון שהיה נוטל בשכר עבודתו מחצית המחיר שקבעו הסבלים בינם לבין עצמם, ואף במחיר נמוך זה היה מרוויח יותר מאחרים, שכן נשא על שכמו משא פי שלושה מהם זלמן התורכי היה מעסיקו כמעט בקביעות. הוא היה גם נוח בעבודה, שכן לא הוציא כמעט הגה מיותר מפיו ולא שאל שאלו בלתי נעימות, כי אם עבד כמין גולם המציית לכל מוצא פיו של אדוניו.