באך או ביטהובן?

אהבתי יותר את המוזיקה של לודוויג ואן בטהובן מאשר של יוהאן סבסטיאן באך

מצד אחד, הידע של באך בכל מה שנוגע לקומפוזיציה, הרמוניה ומלודיה עצום וזה ממש ניכר בכל מה שהוא כתב. הבחור לא סתם כותב מלודיה. הוא מנגן אותה, מוסיף אותה לעצמה כקול שני בדיליי של חמישה רבעים, הופך את המלודיה, משנה את המודוס, עושה סלטה אחורית ואז חוזר להתחלה ועושה את הכול שוב.
מצד שני, בטהובן כל כך הרבה יותר מעניין מבחינה רגשית לדעתי. גם אם הוא לא יוצא דופן בהרמוניות שלו, לא כותב את הסופים הכי אינטימיים וחוזר על אותו הדבר שלושים אלף פעם, הדינמיקות שלו בחורות היטב והבומבסטיות שלו מאוד כיפית אבל הוא מצליח לאזן אותה עם קטעים שקטים. הבחור גם היה pioneer בשבירת החוקים של כל מה שקשור למבנה. הוא הכניס מקהלה לסימפוניה (משהו שהיה מאוד לא נהוג), ואז סידר את המובמנט הרביעי ככה שהמבנה של המובמנט היחיד יהיה כמו של הסימפוניה המלאה. אני לא יודע מה זה אומר.
המוזיקה שלו מתוארת הרבה פעמים כ-transcendent. היא אייקונית, היא מוגזמת והיא מדהימה.

קיצר בטהובן יותר חתיך

טוב

לגיטימי לגמרי. סתם לא היה לי עם מה להגיב וחשבתי שזה מצחיק

ביטהובן.