אני רוצה להרשם שנה הבאה למכינה.. מה עושים שם?

בעיקרון קצת מאוחר מידי בשביל זה..
הרוב נסגרו כבר
אבל אם את מוצאת משהו אז כן זה כדאי ממש

שואל השאלה:
אני ביא..

אהה אז כן כן כדאי לך
תבדקי כבר מעכשיו לאיזה את רוצה

שואל השאלה:
כן אבל אני שואלת מה עושים שם

כןשר קרבי, שיעורים- לרוב בנושאי אמונה, היסטוריה יותר רלוונטית, פילוסופיה..
הרבה התנדבויות, הרבה טיולים

שואל השאלה:
אתה במכינה?

שנה הבאה

שואל השאלה:
לאיזו מכינה אתה הולך?

תכתבי לי בפרטי

קודם לגבי הרשמה, תתחילי מחודש ספטמבר. כל הכבוד שאת בודקת מעכשיו. תבדוק מעכשיו מה את רוצה ותרשמי בתחילת שנה הבאה, ממש ב-01.09. ההרשמה הראשונית לא מחייבת. יש מכינות כבר תבור שסוגרות את ההרשמה ממש בשבוע הראשון או אפילו תוך יום יומיים, אז תרשמי מהר.

לגבי מה עושים במכינה זה משתנה ממקום למקום. יש מכינות עם דגש על נושאים ספציפים. הרעיון המשותף:

הכנה לצבא: יכול להתבטא בשיעורים (נפוץ בדתיות), באימונים, שיחות עם אנשי צבא, סדנאות שטח, שבוע שטח, שבוע שדאות, שבוע ירי, שבוע טירונות ועוד הרבה דברים שמכינים לצבא. יש מכינות עם יותר דגש על הפיזי, ויש מכינות עם פחות דגש על פיזי ושם זה מתבטא בהרצאות ושיחות אבל איונים קיימים כמעט בכל מכינה, השאלה בתדירות ובאינטנסיביות.

אהבת ארץ ישראל: מתבטא בעיקר בטיולים ברחבי הארץ, סיורים, שיעורים, מורשת קרב, ועוד הרבה.

התנדבויות: בדרך כלל מתנדבים באזור של המכינה. מכינות בקיבוצים ומושבים נפוץ התנדבות בחקלאות. זה יכול להיות גם בבתי ספר, עם קשישים, אריזת מזון וכו'. יש מכינות עם יותר התנדבויות ומכינות עם פחות.

לימודים: לימודים לשם לימודים. בלי מבחנים. בלי עבודות. בלי שיעורי בית. הנושאים משתנים ממכינה למכינה. יש מכינות מחנכות לשמאל.ויש כאלו לימים (דעה פוליטית). יש מכינות עם דגש על אומנות אז יהיו שיעורי אומנות במכינות הללו, יש מכינות עם דגש על ספורט, שם יהיה יותר ספורט וכן הלאה. ברוב בץהצכינות יש גם לימודי יהדות (לא לדאוג, זה מותאם לחילונים, במכינות החילוניות). שינוי פילוסופיה, ארץ ישראל, מורשת קרב, מדע, ידע כללי זה מאוד משתנה ממקום למקום.

הניהול של המכינה הוא על החניכים: בחלק מהמכינות החניכים מבשלים. בקבלים תקציב ומבשלים בהתאמה. בחלק אחר יש תורנים שמבשלים עם טבחים, זה נפוץ במכינות הגדולות. אם התורנים לא מגיעים, אין אוכל (יש פריסה במקום). כמובן שאחד החניכים או יותר אחראיים על רשימת התורנים.

ארגון הטיולים מתבצע על ידי החניכים, ומישהו מהצוות. הם מארגנים הכול כולל הכול. התנדבויות - גם על החניכים, לפעמים זה על הצוות של המכינה. אימונים - כנ"ל. החניכים אחראים. בגדול כל רעיון שעולה לך לראש את מעלה, וזה יכול לקרות.

יש גם מנילה/שיחות משוב: מתכנסים כולם אחת לכמה זמן - חלק מהמכינות זה פעם בשבוע, חלק אחר זה פעם בחודש וכן הלאה. מציפים בעיות שצצו, רעיונות, דברים שרוצים לשנות ועושים הצבעה מסודרת. בגדול כל מה שקורה במכינה זה תלוי בחניכים, ממש כל הניהול והתכנים פרט לתכנים חובה.

זה בגדול המכנה המשותף של רוב המכינות. זה ממש משתנה ממקום למקום

שואל השאלה:
אוקי
לא יהיה אבל סיטואציות חברתיות כאלה שצריכים לדבר כל אחד נכון?

שכחתי להוסיף את זה, אבל בחלק גדול מהמכינות יש שיעור חניך, שכל חמיך מעביר שיעור לכל המכינה.

לגבי סבב דיבור והיכרות, יש את זה, והרבה. קודם כל יש את זה הרבה פעמים במיונים של המכינות. וגם במכינות עצמן בשביל להכיר אחד את השני. יש גם הרבה מעגלי דיון (לא בכל המכינות). אבל את תתקלי אבל זה קיים בהרבה מקומות אחרים. אם תוותרי על זה בכלל זה כי זו הזדמנות טובה להתגבר על העניין הזה. אם לא תלכי למכינה בגלל זה, את תתקלי בזה בצבא או בכל מקון אחר שתהיי אז חבל לוותר על זה בגלל זה

שואל השאלה:
במעגלי דיון אני לא חייבת לדבר אבל נכון?
אני יכולה לקבל מזה התקף חרדה אני מפחדת

תלוי מאוד במכינה ובגודל שלה. אם את במקום קטן ירצו לשמוע את דעתך (והרבה פעמים גם במקום גדול). בכל מקרה חשוב לכולם לשמוע את דעתך כי את חלק מקבוצה. אחת המטרות של המכינות היא לפתח מנהיגות אצל האדם וזו אחת הדרכים לפתח מנהיגות.

אני כל כך מבין את הקושי שלך ואת הפחד שלך. זה באמת לא פשוט. אבל זו הזדמנות להתגבר על זה. אל תוותרי לעצמך. אני יודע עד כמה זה קשה לחיות ככה. ויותר מזה אני יודע שאת עמוק בלב רוצה לחיות בלי החרדה.

החרדה היא בסך הכול מנגנון הגנה של המוח שלך שנועד להגן עלייך. חווית איזה אירוע לא פשוט בעבר וחווית אותו באופן שלילי והמוח שלך זוכר את זה ורוצה להגן עלייך ותדעי שזה לגיטימי.

לא יודע מה עברת ומה גרם לך להגיע לזה, אבל תדעי שאת חזקה וזה לא מובן מאליו שאת רוצה ללכת למכינה למרות הקושי הלא פשוט הזה ואת באמת גיבורה ואני כל כך מצטער על מה שעברת... תדעי שהדרך היחידה להתגבר על החרדה היא להיחשף בכוח לסיטואציות האלו, גם אם זה לא קל לך. ואומר לך מראש שזה לא קל, מפחיד ולא יעשה לך טוב, אבל זה רק בהתחלה. המוח שלך מגיב ככה כי הוא מפחד עלייך. בסוף אחרי ניסיון, שניים, שלושה, ועוד סיטואציה שתחשפי אליה, ועוד אחת, המוח שלך יראה ויבין שבעצם לא קרה כלום ולאט לאט החרדה תעלם.

יש לך הזדמנות מעולה להתמודד עם זה ולא יהיה פשוט, אבל התוצאה שווה את זה. ואם תרצי לעזוב, את תמיד יכולה לעזוב, ואת תמיד יכולה להתקשר למיטב ולהגיד שאת עוזבת את המכינה ורוצה הקדמה לגיוס, כנראה שהבקשה תאושר ככה שאין לך מה להפסיד, אבל גם בצבא תתקלי בסיטואציות כאלו וכנראה שגם בשירות לאומי וכל מקום אליו תלכי.

זה הזמן להתגבר על זה, אל תמנעי ממך דברים שאת רוצה בגלל זה. מאמין בך מאוד!

שואל השאלה:
אין לך מושג כמה עודדת אותי בחיים מישהו לא אמר לי דבר כזה
אבל אני מפחדת שאקבל התקף חרדה ואז זה יגרום לי יותר להסגר

שואל השאלה:
אבל החרדה הזאת לא כמו שאתה תיארת.. אין לי בעיה לצאת מהבית וכזה
פשוט בסיטואציות חברתיות אני לפעמים נלחצת בעיקר כשזה סיטואציות שכולם בשקט ואני צריכה לדבר
זה יכול להכניס אותי בשניה להתקף חרדה
ואני לא רוצה לצאת מאיזור הנוחות הזה
אני יודעת שזה כנראה יעשה לי רק רע

הפחד שלך כל כך לגיטימי, זה מגיע מהמקום הכי טבעי שיש. אבל הפחד שלך לא צריך לעצור אותך. ככול הנראה את תקבלי התקף חרדה שם אבל את לא צריכה לפחד מזה. תשמחי כי את מתרגלת. זו הדרך שלך לצאת מזה.

באמת אומר לך מכל הלב, לכי על זה. המקום הזה יכטיח אותך להתמודד עם החרדות ואת תראי בעצמך שאת יוצאת מזה. אם את ממש מפחדת, יש לך שנה ו-3 חודשים בערך לעבוד על זה! תתחילי מהליכה/ריצה ברחוב.. כן כן אני יודע שזה קשה... ריצה אפילו דקה. תצאי לרחוב ותרוצי שאין אנשים. ואז את תראי שיעביר בן אדם, את תלחצי ממש תקבלי התקף ותראי ש... לא קורה כלום.

לכי לכושר קרבי, סביר להניח שליד הבית שלך יש אחריי, עמותה חינמית (פרט לביטוח 350 ש"ח לשנה) את יכולה ללכת ממש משבוע הבא... אם את מעוניינת אתן לך פרטים. גם אם את לא רוצה קרבי, תלכי לשם זה יעזור לך הרבה והם מעודדים ללכת למכינה. שם תעשי אימונים בקבוצה ואני יודע שזה קשה לך אבל לאט לאט את תתגברי. תהיה לך סביבה טובה. יש שם גם מעגלי דיון לפעמים ואת לא חייבת לדבר (זה תלוי במדריך) והיופי באחריי שיש לה אופי של תנועת נוער... לפעמים במקום אימון אתם תשבו לדבר על נושא מסויים. זה ייתן לך אפשרות לתרגל. לא חייבת אחריי, יש עוד קבוצות.

תתחילי בקטן. אל תתני לפחד לנהל אותך. עוד משהו שחשוב להבין זה שאת נמצאת בסיטואציה קשה, שאת חייבת להתמודד מול החרדה החברתית שלך.

אם לא תלכי למכינה, את תלכי כנראה לצבא, ושם לא ישאלו אותך מה את רוצה ומה לא. יצעקו עלייך ואת תצטרכי לבצע. גם יש סיכוי שבתור לחדר אוכל המפקדים פשוט ינדבו אותך ותצטרכי לדבר מול כולם. גם אולי תבחני מול בן אדם נוסף, ואת המבחנים המעשיים גם החברים שלך יכולים לראות אותך, ובקיצור את תצטרכי כנראה להתמודד עם זה גם שם ויכריחו אותך.

-אם תלכי לשירות לאומי, לפי מה שידוע לי בחלק מהעמותות או אפילו בכולן יש מפגשים חודשיים/שבועיים שתצטרכי להתמודד עם סיטואציות כאלו.

-אם תלכי למכינה תצטרכי גם להתמודד עם זה. אבל בדרך כלל האווירה יותר נחמדה.

-אם את הולכת ללימודים, ייתכן שתמצאי את זה גם שם.

-עבודה תלוי במקום עבודה.

אז האם שווה לוותר על החלומות שלך? נכון שזה קשה אבל זה הצעד הראשון. תעשי אותו ויהיה לך יותר קל. קחי את השנה וקצת הקרובה ותעבדי על זה. תתנדבי אחרי בית ספר עד כמה שאפשר בשביל לעזור לקהילה וגם להתמודד עם זה.

אל תעשי טעויות שתתחרטי עליהם. את חזקה. יאללה סבלת מספיק, בואי נלחם בזה