8 תשובות
את שמה לב כמה את מודעת לעצמך? זה לא חולשה.
אנשים על "הספקטרום" הם אנשים רגילים כמו כל אחד אחר;
אתם ניחנים ביכולות ובמתנות שלנו האנשים הרגילים אין, תאמצי את היופי שקיים בדבר הזה.
בעולם של נורמליים את יוצאת מן הכלל (:
אנשים על "הספקטרום" הם אנשים רגילים כמו כל אחד אחר;
אתם ניחנים ביכולות ובמתנות שלנו האנשים הרגילים אין, תאמצי את היופי שקיים בדבר הזה.
בעולם של נורמליים את יוצאת מן הכלל (:
אני לא חושב שהחברות שלך יפסיקו להיות חברות שלך בגלל אבחנה כזו או אחרת, אם הן חברות אמיתיות. היית עצמך ונשראת עצמך לפני ואחרי ההבחנה, אז אין סיבה שישפטו אותך אחרת. בגלל זה את לא חייבת לספר אם את לא מרגישה בנוח.
את לא חייבת לספר
לפי דעתי זה יגרום לאנשים להיות קצת יותר סובלנים וזה יכול להשפיע לטובה אבל זה מאוד תלוי בסביבה שלך... אם יש חשש מבוסס על הדברים הלא נעימים שתיארת אז הייתי נמנעת אם זה לא הכרחי, וזה לא
תעשי מה שמרגיש לך זה לא משהו שצריך להסתיר אבל אני אישית לא רואה סיבה לצעוק את זה בכל פינה
קיצר מה שמרגיש לך
לפי דעתי זה יגרום לאנשים להיות קצת יותר סובלנים וזה יכול להשפיע לטובה אבל זה מאוד תלוי בסביבה שלך... אם יש חשש מבוסס על הדברים הלא נעימים שתיארת אז הייתי נמנעת אם זה לא הכרחי, וזה לא
תעשי מה שמרגיש לך זה לא משהו שצריך להסתיר אבל אני אישית לא רואה סיבה לצעוק את זה בכל פינה
קיצר מה שמרגיש לך
דבר ראשון את לא מוזרה
את יכולה להחליט את מי לשתף ואת מי לא
ואת גם יכולה לשמור את זה לעצמך את לא חייבת לאף אחד כלום
ועל תדאגי מה אנשים אחרים יגידו כי אנשים תמיד ידברו
ותשתפי רק את האנשים שאת בוטחת בהם אבל גם אם את בוטחת בהם יש לך את הזכות המלאה לא לספר
וגם אם את לא רוצה לעבור כיתה תדברי אם ההורים שלך אני מאמינה שהם יבינו 3>
את יכולה להחליט את מי לשתף ואת מי לא
ואת גם יכולה לשמור את זה לעצמך את לא חייבת לאף אחד כלום
ועל תדאגי מה אנשים אחרים יגידו כי אנשים תמיד ידברו
ותשתפי רק את האנשים שאת בוטחת בהם אבל גם אם את בוטחת בהם יש לך את הזכות המלאה לא לספר
וגם אם את לא רוצה לעבור כיתה תדברי אם ההורים שלך אני מאמינה שהם יבינו 3>
שואל השאלה:
אני בעיקרון בשכבה רגילה בית ספר רגיל פשוט תמיד הייתי "המוזרה של בבית ספר"ולא היה כזה אכפת עם השנים שעליתי לחטיבה היה לי הרבה הצקות וריבים רק ממש בתקופה אחרונה זה נחלש הצקות אבל החשש שלי שזה יחזור שוב בגלל האבחנה שלי אני לא רוצה שיציקו לי יותר
ועד שמצאתי חברות לקח לא מעט זמן
בעיקר אני מפחדת שיכנסו אותי לכיתה קטנה או סייעת כי זה יראה מוזר וגם ככה אני מוזרה אז עוד זה
האבחנה די טרייה לכן אני לא יודעת יהיה סייעת לא תהיה כיתה קטנה בית ספר אולי אפילו אחר לא יודעת אבל אני פוחדת לגמרי..
הדבר היחיד טוב שיש באבחנה שההורים כבר לא כועסים עליי כמו פעם (הם היו כועסים כי לא הייתי יוצרת קשר עין או בכלל מדברת בבית ואוכלת דברים נורא מסוימים ובצורה מסוימת ואומרת דברים לא קשורים לשיחה.. ) זה כיאלו הקלה באבחנה ..הבנה
אני בעיקרון בשכבה רגילה בית ספר רגיל פשוט תמיד הייתי "המוזרה של בבית ספר"ולא היה כזה אכפת עם השנים שעליתי לחטיבה היה לי הרבה הצקות וריבים רק ממש בתקופה אחרונה זה נחלש הצקות אבל החשש שלי שזה יחזור שוב בגלל האבחנה שלי אני לא רוצה שיציקו לי יותר
ועד שמצאתי חברות לקח לא מעט זמן
בעיקר אני מפחדת שיכנסו אותי לכיתה קטנה או סייעת כי זה יראה מוזר וגם ככה אני מוזרה אז עוד זה
האבחנה די טרייה לכן אני לא יודעת יהיה סייעת לא תהיה כיתה קטנה בית ספר אולי אפילו אחר לא יודעת אבל אני פוחדת לגמרי..
הדבר היחיד טוב שיש באבחנה שההורים כבר לא כועסים עליי כמו פעם (הם היו כועסים כי לא הייתי יוצרת קשר עין או בכלל מדברת בבית ואוכלת דברים נורא מסוימים ובצורה מסוימת ואומרת דברים לא קשורים לשיחה.. ) זה כיאלו הקלה באבחנה ..הבנה
אנונימית
את היחידה שמגדירה את עצמך את מחליטה מי את ומה את לא אף אחד אחר על תתני לאנשים לשלוט במי שאת תראי את עצמך בתור בן אדם ולא בתור האבחנה שלך תיהיי את ושהילדים בבית ספר של ילכו לעזאזל
לא ישימו אותך בכתה קטנה או יביאו לך סייעת אם את לא רוצה
תלוי קודם כל באיזה גיל את כי יש גיל שלתפקוד שלך כבר מפסיקים לתת סייעת
באותו הנושא: