17 תשובות
כן אין מישהו אחר
כן רק פסיכיאטר
אני חושבת שכן
לא, יכולה גם אצל רופא משפחה
אנונימי
כן
שואל השאלה:
אבל זה לא איזה הפרעת קשב וריכוז זה יותר דו קוטבי בעיות אמון
אבל זה לא איזה הפרעת קשב וריכוז זה יותר דו קוטבי בעיות אמון
אנונימית
אולי תפני לפסיכולוג קודם
אפ הוא יקרה צורך יפנו אותך לפסיכיאטר ._.
אפ הוא יקרה צורך יפנו אותך לפסיכיאטר ._.
אני עשיתי הפוך, קודם פסיכיאטר שאיבחן אותי (דיכאון ושינויים קיצוניים במצב רוח או איזשהו בולשיט שאני לא זוכרת)
והוא הפנה אותי לטיפול אצל פסיכולוגית ונתן לי כדורים
והוא הפנה אותי לטיפול אצל פסיכולוגית ונתן לי כדורים
לא.
פסיכולוג קליני יכול לאבחן גם.
ובמידה וזה דכאון גם רופא משפחה יכול לאבחן ולתת טיפול תרופתי.
פסיכיאטר לא היחיד שמאבחן, זאת טעות מאוד נפוצה פה באתר.
במידה ומישהו מעוניין במקור אני בשמחה אצרף כמובן. אני סטודנטית לפסיכולוגיה.
פסיכולוג קליני יכול לאבחן גם.
ובמידה וזה דכאון גם רופא משפחה יכול לאבחן ולתת טיפול תרופתי.
פסיכיאטר לא היחיד שמאבחן, זאת טעות מאוד נפוצה פה באתר.
במידה ומישהו מעוניין במקור אני בשמחה אצרף כמובן. אני סטודנטית לפסיכולוגיה.
פסיכולוג יכול לאבחן חשד לתפיסות רגשיות לא נורמטיביות, לכתוב את החשדות שלו. לעשות אבחון פסיכולוגי מסודר ולכתוב השערות. מי שנותן את החותמת בסוף על האבחנה הוא פסיכיאטר - שלמד היטב את ה dsm ויודע לעשות אבחנה מבדלת בין הפרעות פסיכיאטריות שונות. הוא גם מוסמך לתת טיפול תרופתי מאזן על פי צורך
^ זה לא נכון.
פסיכולוג יכול לאבחן.
אם המטרה שלך זה תרופות כמובן שהאבחון לא מספיק כי פסיכולוג אינו רופא. אך קיים מגוון של טיפולים לא תרופתיים (cbt, dbt, emdr...).
מלבד זאת, בארץ לא משתמשים בdsm-5. משתמשים בicd-11.
הבלבול הזה נובע מהערבוב של היכולת לתת טיפול תרופתי עם היכולת לאבחן. משום מה אנשים חושבים בגישה מאוד רפואית וקרה גם על פתרונות וגם על דרכי אבחון, מה שמאפיין פסיכיאטרים. פסיכיאטרים לרוב לא יטפלו טיפול בשיחות, או טיפול פסיכודינמי, אלא כיאה לרופאים ירשמו תרופה. (לא שיש בזה משהו רע, אבל חשוב לזכור שעולם הטיפול לא מתמצה בזה).
מקורות:
https://www.mana.md/psychologist-psychiatrist-or-therapist/
מתוך האתר של כללית:
https://hospitals.clalit.co.il/shalvata/he/children/pages/psychological_test.aspx
https://www.betipulnet.co.il/lexicon/psychological_assessment/
https://www.cognetica.co.il/what-is-psychological-assessment/
בנוסף, אם נכנסים לאתר "שנתון העברית" וכותבים "מוסמך פסיכולוגיה" אפשר להכנס לקורסים השונים שאנשים שלומדים פסיכולוגיה קלינית לוקחים. אחד מהם זה "תהליכי הערכה ואבחון בפסיכולוגיה קלינית". המידע הזה נגיש וציבורי.
פסיכולוג יכול לאבחן.
אם המטרה שלך זה תרופות כמובן שהאבחון לא מספיק כי פסיכולוג אינו רופא. אך קיים מגוון של טיפולים לא תרופתיים (cbt, dbt, emdr...).
מלבד זאת, בארץ לא משתמשים בdsm-5. משתמשים בicd-11.
הבלבול הזה נובע מהערבוב של היכולת לתת טיפול תרופתי עם היכולת לאבחן. משום מה אנשים חושבים בגישה מאוד רפואית וקרה גם על פתרונות וגם על דרכי אבחון, מה שמאפיין פסיכיאטרים. פסיכיאטרים לרוב לא יטפלו טיפול בשיחות, או טיפול פסיכודינמי, אלא כיאה לרופאים ירשמו תרופה. (לא שיש בזה משהו רע, אבל חשוב לזכור שעולם הטיפול לא מתמצה בזה).
מקורות:
https://www.mana.md/psychologist-psychiatrist-or-therapist/
מתוך האתר של כללית:
https://hospitals.clalit.co.il/shalvata/he/children/pages/psychological_test.aspx
https://www.betipulnet.co.il/lexicon/psychological_assessment/
https://www.cognetica.co.il/what-is-psychological-assessment/
בנוסף, אם נכנסים לאתר "שנתון העברית" וכותבים "מוסמך פסיכולוגיה" אפשר להכנס לקורסים השונים שאנשים שלומדים פסיכולוגיה קלינית לוקחים. אחד מהם זה "תהליכי הערכה ואבחון בפסיכולוגיה קלינית". המידע הזה נגיש וציבורי.
לא, אני לא מבינה למה אנשים אומרים שלא כשהם לא מבינים בנושא.
גם פסיכולוגים מוסמכים יכולים לאבחן, הם לומדים אבחון בתואר השני.
זה פשוט שפסיכיאטר יתן לך אבחון פסיכיאטרי, ופסיכולוג יתן לך אבחון פסיכולוגי, שניהם אבחונים לכל דבר, פשוט טיפה שונים, ועם מטרות שונות. אבחון פסיכיאטרי לצורך העניין, מאפשר מרשם לתרופות. אבחון פסיכולוגי יותר ממוקד הבנה ודרכי עזרה ללא תרופות. הוא הרבה יותר עדיף אם תשאלי אותי. מה שכן, לצערנו לרוב יותר יעריכו אבחון פסיכיאטרי, אבל עדיין שני האבחונים תקפים לגמרי.
^כמו כן, מחזקת ממש, כתבת נהדר.
גם פסיכולוגים מוסמכים יכולים לאבחן, הם לומדים אבחון בתואר השני.
זה פשוט שפסיכיאטר יתן לך אבחון פסיכיאטרי, ופסיכולוג יתן לך אבחון פסיכולוגי, שניהם אבחונים לכל דבר, פשוט טיפה שונים, ועם מטרות שונות. אבחון פסיכיאטרי לצורך העניין, מאפשר מרשם לתרופות. אבחון פסיכולוגי יותר ממוקד הבנה ודרכי עזרה ללא תרופות. הוא הרבה יותר עדיף אם תשאלי אותי. מה שכן, לצערנו לרוב יותר יעריכו אבחון פסיכיאטרי, אבל עדיין שני האבחונים תקפים לגמרי.
^כמו כן, מחזקת ממש, כתבת נהדר.
^^ אני שמחה שאת יודעת להשתמש באינטרנט, כפיים. אני עובדת בתחום ובמקרה גם עובדת עם הפרעות נפשיות בנוער וילדים - ויודעת מהו המסמך המחייב. אבל למה שאני אבלבל אותך עם עובדות אם יש לך מנוע חיפוש
חברה, אני שמעתי את זה מפי פסיכולוגים קליניים שהם המרצים שלי. אני בשמחה אתן לך שמות (וגם מספרי רישיון אגב)
והאתר הרשמי של כללית זה לא פורום רנדומלי. גם אתר שמפנה אותך למה לומדים בתואר זה לא פורום רנדומלי.
רואים אבל שלא נכנסת לקישורים, צודקת, אולי עדיף להסתמך על בני נוער רנדומליים שתומכים בטעות שלך. חס וחלילה שמישהי תתקן אותך עם מקורות. "כי אמרתי ככה", אחרי הכל, זאת טענה חסינת התנגדות.
והאתר הרשמי של כללית זה לא פורום רנדומלי. גם אתר שמפנה אותך למה לומדים בתואר זה לא פורום רנדומלי.
רואים אבל שלא נכנסת לקישורים, צודקת, אולי עדיף להסתמך על בני נוער רנדומליים שתומכים בטעות שלך. חס וחלילה שמישהי תתקן אותך עם מקורות. "כי אמרתי ככה", אחרי הכל, זאת טענה חסינת התנגדות.
^^היית קוראת למרכז ארצי מוביל לטיפול קוגנטיבי התנהגותי, שקיים כמעט עשרים שנה, שמכיל יחידת מחקר שבראשה פרופסור, שמבצעים כמובן מחקרים חדשים, בנוסף להכשרת מטפלים ופסיכולוגים שבאים להתמחות, בנוסף למגזין הרבעוני שלהם, והם כמובן גם מפרסמים מאמרים, מקור רנדומלי?
המידע שלה די בבירור מגיע מתוך ניסיון וידע רחב, הקישורים הם רק דרך להראות שיש בסיס אמיתי מאחור. זה לא שימוש פשוט וסתמי באינטרנט, וחבל שאת רואה את זה ככה.
כך או אחרת עושה רושם ששתיכן פשוט מתייחסות לדברים שונים.
את עובדת עם הפרעות נפשיות בנוער, ואת יודעת שהמסמך המחייב הוא מסמך פסיכיאטרי. ואת צודקת, ואין אף אחד שחלק עלייך, היום הקרדיט שנותנים לאבחונים פסיכולוגים הוא די נמוך, ומה שגופים גדולים דורשים בשביל אסמכתא הוא אבחון פסיכיאטרי. כמט גם תרופות שיכולות להינתן רק תחת אבחון פסיכיאטרי.
אבל הדברים האלו לא שוללים את הקיום הלגיטימי של אבחון פסיכולוגי. אבחון פסיכולוגי, כמו אבחון פסיכיאטרי, רשאי ויכול לאבחן הפרעות ותסמונות כאלו ואחרות, אבל זה לא אומר שהם דומים או שיש להם מטרות דומות. בתחום שבו אני מניחה שאת עובדת, יש צורך באבחון פסיכיאטרי בלבד. בעוד שבשביל טיפול קוגנטיבי התנהגותי, אבחון פסיכולוגי יהיה הרבה יותר יעיל, על מנת להתאים את הטיפול למטופל כמה שיותר. הם אבחונים שונים, אבל שניהם אבחונים לכל דבר.
אגב, רק שמה את זה כאן,
בסוף אפריל ב2012, תקופת הdsm-5, ראש המכון הלאומי לבריאות הנפש בארצות הברית (תומאס אינזל אם את רוצה לחפש) פרסם הסבר לגבי היעדר התקפות של הdsm, כיוון שהוא אמור להיות מדעי, ועם זאת הוא לא מעוגן בממצאים ביולוגים. בעוד שהוא מתיימר להיות מדעי ורפואי, הוא מתבסס על סמך דפוסים של תסמינים שהוסכם עליהם, אין בדבר הזה שום דבר אמפירי מדעי או רפואי. וכשדבר כזה מגיע ממי שנמצא בראש הגוף הראשי שמתקצב מחקרים אמריקאיים בבריאות הנפש, אני לוקחת את זה ברצינות.
גם אלן פרנסס, (שאם את לא מכירה, ערך את המהדורה הקודמת של הdsm-5, הלא זה הdsm-iv) פרסם ספר בעניין, שדיבר על התקפות המועטה של ה dsm החדש. ויותר מזה הוא הזהיר ממנו בטענה שיגרום ליותר נזק לחולי הנפש על ידי מתן כדורים מיותרים.
עכשיו, תקראו לי משוגעת, אבל אני נוטה להטיל ספק כל פעם שמעורב בעסק כמויות כאלו של כסף. לידע כללי, תעשיית התרופות הפסיכיאטריות מגלגלות בשנה רק בארצות הברית משהו באזור השלוש מאות מיליון דולר. אז אינטרס לתת לאנשים יותר תרופות, יש.
אבל אינטרס זו לא טענה.
הבעיה מתחילה כשמומחים בכירים, או אנשי מקצוע שראו איך העסק מתנהל מקרוב ואפילו היו חלק ממנו, מתחילים להזהיר.
קופפר ורג'יר, שהיו חלק ממרכז הממסד הפסיכיאטרי, פרסמו ספר בו מדובר על הבעיתיות באבחונים הפסיכיאטרים הנוכחיים, והם אפילו פרסמו אותו דרך הארגון הפסיכיאטרי האמריקאי. מה שאני מסיקה מזה, זה שלא מדובר בחתירה כלשהי, אלא במידע וכוונות אמיתיות לשיפור.
התהליך שהוביל לאבחונים פסיכאטרים היה תהליך מקצועי ורחב, זה לא נלקח ממנו. התהייה שצריכב לעלות היא מהם גבולות הפסיכיאטריה בכל הנוגע לנפש האדם. ארגון הפסיכיאטריה בסופו של יום, מכיל גם פוליטיקה, בין אם במינוי לוועדות, מאבקים פוליטיים מול מתנגדים, וכמובן גם חברות התרופות, ובצורך להשיג אישור של חבר נאמנים של איגוד של אנשי מקצוע.
וכשאני מסתכלת על היעדר הראיות המדעיות במשך עשרות השנים האחרונות, על עמיתי המקצוע שמתנגדים נחרצות, על האינטרס הפוליטי והכלכלי, והיעדר שקיפות המידע, אני לא בטוחה כמה ללכת אחרי הפסיכיאטריה במאה אחוז זו ההחלטה הנכונה.
שימוש בפסיכואנליזה לעומת זאת, על מנת להגיע לאבחנה של הקושי איתו מתמודד המטופל, נשמעת לי הרבה יותר מדוייקת.
סתם חומר למחשבה לגבי תקיפות הפסיכיאטריה והאבחונים הפסיכיאטרים.
בכל אופן, יום נהדר, ואין צורך להפוך את זה לוויכוח:)
המידע שלה די בבירור מגיע מתוך ניסיון וידע רחב, הקישורים הם רק דרך להראות שיש בסיס אמיתי מאחור. זה לא שימוש פשוט וסתמי באינטרנט, וחבל שאת רואה את זה ככה.
כך או אחרת עושה רושם ששתיכן פשוט מתייחסות לדברים שונים.
את עובדת עם הפרעות נפשיות בנוער, ואת יודעת שהמסמך המחייב הוא מסמך פסיכיאטרי. ואת צודקת, ואין אף אחד שחלק עלייך, היום הקרדיט שנותנים לאבחונים פסיכולוגים הוא די נמוך, ומה שגופים גדולים דורשים בשביל אסמכתא הוא אבחון פסיכיאטרי. כמט גם תרופות שיכולות להינתן רק תחת אבחון פסיכיאטרי.
אבל הדברים האלו לא שוללים את הקיום הלגיטימי של אבחון פסיכולוגי. אבחון פסיכולוגי, כמו אבחון פסיכיאטרי, רשאי ויכול לאבחן הפרעות ותסמונות כאלו ואחרות, אבל זה לא אומר שהם דומים או שיש להם מטרות דומות. בתחום שבו אני מניחה שאת עובדת, יש צורך באבחון פסיכיאטרי בלבד. בעוד שבשביל טיפול קוגנטיבי התנהגותי, אבחון פסיכולוגי יהיה הרבה יותר יעיל, על מנת להתאים את הטיפול למטופל כמה שיותר. הם אבחונים שונים, אבל שניהם אבחונים לכל דבר.
אגב, רק שמה את זה כאן,
בסוף אפריל ב2012, תקופת הdsm-5, ראש המכון הלאומי לבריאות הנפש בארצות הברית (תומאס אינזל אם את רוצה לחפש) פרסם הסבר לגבי היעדר התקפות של הdsm, כיוון שהוא אמור להיות מדעי, ועם זאת הוא לא מעוגן בממצאים ביולוגים. בעוד שהוא מתיימר להיות מדעי ורפואי, הוא מתבסס על סמך דפוסים של תסמינים שהוסכם עליהם, אין בדבר הזה שום דבר אמפירי מדעי או רפואי. וכשדבר כזה מגיע ממי שנמצא בראש הגוף הראשי שמתקצב מחקרים אמריקאיים בבריאות הנפש, אני לוקחת את זה ברצינות.
גם אלן פרנסס, (שאם את לא מכירה, ערך את המהדורה הקודמת של הdsm-5, הלא זה הdsm-iv) פרסם ספר בעניין, שדיבר על התקפות המועטה של ה dsm החדש. ויותר מזה הוא הזהיר ממנו בטענה שיגרום ליותר נזק לחולי הנפש על ידי מתן כדורים מיותרים.
עכשיו, תקראו לי משוגעת, אבל אני נוטה להטיל ספק כל פעם שמעורב בעסק כמויות כאלו של כסף. לידע כללי, תעשיית התרופות הפסיכיאטריות מגלגלות בשנה רק בארצות הברית משהו באזור השלוש מאות מיליון דולר. אז אינטרס לתת לאנשים יותר תרופות, יש.
אבל אינטרס זו לא טענה.
הבעיה מתחילה כשמומחים בכירים, או אנשי מקצוע שראו איך העסק מתנהל מקרוב ואפילו היו חלק ממנו, מתחילים להזהיר.
קופפר ורג'יר, שהיו חלק ממרכז הממסד הפסיכיאטרי, פרסמו ספר בו מדובר על הבעיתיות באבחונים הפסיכיאטרים הנוכחיים, והם אפילו פרסמו אותו דרך הארגון הפסיכיאטרי האמריקאי. מה שאני מסיקה מזה, זה שלא מדובר בחתירה כלשהי, אלא במידע וכוונות אמיתיות לשיפור.
התהליך שהוביל לאבחונים פסיכאטרים היה תהליך מקצועי ורחב, זה לא נלקח ממנו. התהייה שצריכב לעלות היא מהם גבולות הפסיכיאטריה בכל הנוגע לנפש האדם. ארגון הפסיכיאטריה בסופו של יום, מכיל גם פוליטיקה, בין אם במינוי לוועדות, מאבקים פוליטיים מול מתנגדים, וכמובן גם חברות התרופות, ובצורך להשיג אישור של חבר נאמנים של איגוד של אנשי מקצוע.
וכשאני מסתכלת על היעדר הראיות המדעיות במשך עשרות השנים האחרונות, על עמיתי המקצוע שמתנגדים נחרצות, על האינטרס הפוליטי והכלכלי, והיעדר שקיפות המידע, אני לא בטוחה כמה ללכת אחרי הפסיכיאטריה במאה אחוז זו ההחלטה הנכונה.
שימוש בפסיכואנליזה לעומת זאת, על מנת להגיע לאבחנה של הקושי איתו מתמודד המטופל, נשמעת לי הרבה יותר מדוייקת.
סתם חומר למחשבה לגבי תקיפות הפסיכיאטריה והאבחונים הפסיכיאטרים.
בכל אופן, יום נהדר, ואין צורך להפוך את זה לוויכוח:)
באותו הנושא: