7 תשובות
לא, הכל תלוי בגישה שלך ובאנשים סביבך, אם לא נותנים לך מקום (החיילים או המפקדים) וההרגשה שלך שפ היא חוסר שייכות אבל עדיין תשאר שם מין הסתם שיהיה לך גרוע אבל אם תשרת עם אנשים טובים זה ישנה את כל האווירה, אבל הכל מתחיל ונגמר בגישה שלך, תן הזדמנות ואם לא טוב לך תלחם כדי לשנוצ אצזה, בכל דרך שהיא.
החוויה היא אינדיבידואלית ומשתנה בין אחד לשני. מה שטוב ונחמד לאחד לא בהכרח טוב ונחמד לאחר. סהכ צהל בסדר. אני כבר חודש בצבא ובינתיים אני די נהנית
שואל השאלה:
^^^^אני מנותק מהעם
^^^^אני מנותק מהעם
לא
גישה
גישה
תלוי איפה, בתור חיילת אני יוכולה להגיד לך שממש רע לי חברים שהם חיילים שהם נהנים מאוד בתפקידים שלהם, הבעיה הכי גדולה שצהל לא נותן את העזרה שהוא צריך לתת לחיילים
לא
אהמ כן ולא,
אנשים שאומרים פה שזה רק תלוי גישה זה בולשיט.
אני אגיד לך מה, כל אחד חובה חוויה שונה בצהל.
כל דבר יכול להשפיע על אופי השירות, התפקיד שלך ודרישותיו, התש שלך, המפקדים שלך, האנשים שאיתך, היציאות שלך, הבסיס שלך, זמן עצמי שיש לך בבסיס וכו
שמעי אני הייתי מאלה שתמיד חלמו להתגייס ולתרום ולעבור את החוויה הצבאית שלי, קיבלתי תפקיד משמעותי שרציתי והיה נשמע טוב על הנייר בחיל האוויר.
אבל בפועל נורא התייחסו אלינו רע בהכשרה, 3 וחצי חודשים קורס, 8 חודשים קורס מתקדם שמבצעים בבסיס ששובצת אליו לפני שאת נכנסת לסדיר.
את הקורס עצמו לא הכי התחברתי לרוב האנשים שם אבל היו לי את החברים שלי בקורס והיו חי את החברים מקורסים אחרים,היה רגעים קשים אבל חוויה כוללת ממש סבבה, אפילו קיבלתי את השיבוץ שרציתי עם 2 החברות הטובות שלי, זה היה נשמע טוב, תפקיד מבצעי, ובסוף אם את לא עושה משמרות לילה את ישנה במצפה רמון(בעיר) ולא בבסיס עצמו ויש לך דירה עם החברים.
גם מצאתי חברים אחרים בבסיס ואהבצי מאוד את המפקדים שלי.
אבל התפקיד שלי דרש להיות "נטחן" והפזמ של הבסיס מאותו תפקיד ובכללי הדרך שבו התנהל הקורס מתקדם היה נורא קשה.
היו נטחנים, יציאות של 28 לרוב, לא יצאתי חגים חוץ מסוכות מתחילה שהתגייסתי(מאוגוסט) עד סוף פסח ב.
איבדתי את החיים האישים שלי, היינו נעולים בבונקר מסווג בלי תקשורת ויכולים לצאת רק לאכול, בלי לראות ממש אור יום או להתמתח קמים ב5:30 בבוקר אוספים אותנו מהדירה להר בבונקר, חוזרים לקראת 23:00 בלילה ואז בגלל שאת בדירה עם 10 בנות ויש מקלחת אחת יש תור, אז חוסר שינה.
מי שמגלים אותו לא לומד יכול לקבל עונשים.
לפעמיים היינו צריכים לישון על ההר בגלל שעושים גם משמרות בלילות והמקום היה מטונף, הנפצות ותורניות מטבח בלי סוף בגלל שהפזמ הפילו עלינו את שלהם לרוב ולא היה מה לעשות עד שאתה הופך לפזמ ומסיים את הקורס המתקדם.
היו כמה דברים שהפריעו לי כעיקרון אבל לא אחפור יותר מידי, ככה זה התנהל כל ה8 חודשים בקורס אימון מתקדם, זה הרבה.
הרגשתי שאני מאבדת את השפיות ואת החיים האישים שלי, הלי זמן לדבר עם חברים מהבית או להפגש וכשאני חוזרת אני גמורה.
היה לי קשה נפשית לא משנה כמה ניסתי להכיר אנשים אחרים בבסיס שלא בתפקיד שלי וכמה התחברתי, נלחמתי לעבור ובסופו של דבר אחרי קרב ארוך עם המערכת הצלחתי לעבור לתפקיד ממש טוב בקריה ודווקא שם אחרי שסבלתי ממש נהנתי מהשירות באופן כללי.
החיים האישים שלי השתקמו, הכרתי חברים, בילתי כל יום בתל אביב, אכלתי טוב, ישנתי בבית והיה לי את החדר והמקלחת שלי.
וגם למזלי הצלחתי לקבל יחסית תפקיד טוב שם.
אז זה באמת תלוי במלא גורמים, אבל צריך לזכור ש"הגזירה" שלך היא לא משמיים אם רע לך את יכולה להלחם ולשנות את זה, לי זה לקח כמה חודשים, וקשה לעבור אחרי שהצבא השקיע בך כל כך הרבה זמן וכסף בקורסים אבל זה אפשרי, אז גם אם רע לך תלחמי ותשני ויהיה בסדר.
אנשים שאומרים פה שזה רק תלוי גישה זה בולשיט.
אני אגיד לך מה, כל אחד חובה חוויה שונה בצהל.
כל דבר יכול להשפיע על אופי השירות, התפקיד שלך ודרישותיו, התש שלך, המפקדים שלך, האנשים שאיתך, היציאות שלך, הבסיס שלך, זמן עצמי שיש לך בבסיס וכו
שמעי אני הייתי מאלה שתמיד חלמו להתגייס ולתרום ולעבור את החוויה הצבאית שלי, קיבלתי תפקיד משמעותי שרציתי והיה נשמע טוב על הנייר בחיל האוויר.
אבל בפועל נורא התייחסו אלינו רע בהכשרה, 3 וחצי חודשים קורס, 8 חודשים קורס מתקדם שמבצעים בבסיס ששובצת אליו לפני שאת נכנסת לסדיר.
את הקורס עצמו לא הכי התחברתי לרוב האנשים שם אבל היו לי את החברים שלי בקורס והיו חי את החברים מקורסים אחרים,היה רגעים קשים אבל חוויה כוללת ממש סבבה, אפילו קיבלתי את השיבוץ שרציתי עם 2 החברות הטובות שלי, זה היה נשמע טוב, תפקיד מבצעי, ובסוף אם את לא עושה משמרות לילה את ישנה במצפה רמון(בעיר) ולא בבסיס עצמו ויש לך דירה עם החברים.
גם מצאתי חברים אחרים בבסיס ואהבצי מאוד את המפקדים שלי.
אבל התפקיד שלי דרש להיות "נטחן" והפזמ של הבסיס מאותו תפקיד ובכללי הדרך שבו התנהל הקורס מתקדם היה נורא קשה.
היו נטחנים, יציאות של 28 לרוב, לא יצאתי חגים חוץ מסוכות מתחילה שהתגייסתי(מאוגוסט) עד סוף פסח ב.
איבדתי את החיים האישים שלי, היינו נעולים בבונקר מסווג בלי תקשורת ויכולים לצאת רק לאכול, בלי לראות ממש אור יום או להתמתח קמים ב5:30 בבוקר אוספים אותנו מהדירה להר בבונקר, חוזרים לקראת 23:00 בלילה ואז בגלל שאת בדירה עם 10 בנות ויש מקלחת אחת יש תור, אז חוסר שינה.
מי שמגלים אותו לא לומד יכול לקבל עונשים.
לפעמיים היינו צריכים לישון על ההר בגלל שעושים גם משמרות בלילות והמקום היה מטונף, הנפצות ותורניות מטבח בלי סוף בגלל שהפזמ הפילו עלינו את שלהם לרוב ולא היה מה לעשות עד שאתה הופך לפזמ ומסיים את הקורס המתקדם.
היו כמה דברים שהפריעו לי כעיקרון אבל לא אחפור יותר מידי, ככה זה התנהל כל ה8 חודשים בקורס אימון מתקדם, זה הרבה.
הרגשתי שאני מאבדת את השפיות ואת החיים האישים שלי, הלי זמן לדבר עם חברים מהבית או להפגש וכשאני חוזרת אני גמורה.
היה לי קשה נפשית לא משנה כמה ניסתי להכיר אנשים אחרים בבסיס שלא בתפקיד שלי וכמה התחברתי, נלחמתי לעבור ובסופו של דבר אחרי קרב ארוך עם המערכת הצלחתי לעבור לתפקיד ממש טוב בקריה ודווקא שם אחרי שסבלתי ממש נהנתי מהשירות באופן כללי.
החיים האישים שלי השתקמו, הכרתי חברים, בילתי כל יום בתל אביב, אכלתי טוב, ישנתי בבית והיה לי את החדר והמקלחת שלי.
וגם למזלי הצלחתי לקבל יחסית תפקיד טוב שם.
אז זה באמת תלוי במלא גורמים, אבל צריך לזכור ש"הגזירה" שלך היא לא משמיים אם רע לך את יכולה להלחם ולשנות את זה, לי זה לקח כמה חודשים, וקשה לעבור אחרי שהצבא השקיע בך כל כך הרבה זמן וכסף בקורסים אבל זה אפשרי, אז גם אם רע לך תלחמי ותשני ויהיה בסדר.
באותו הנושא: