אני חושדת שהפסיכולוגית שלי מספרת לאמא שלי מה שאנחנו מדברת

שואל השאלה:
גם אין לי שום בעיה נפשית

יש חיסיון מטפל ומטופל תזכירי לה את זה כדרך אגב ליצר ביטחון

אם את קטינה החיסיון שלך מוגבל בחוק ולאמא שלך יש זכות חוקית לדעת פרטים בסיסיים על הטיפול.
את מוזמנת לפתוח את זה מול המטפלת שלך ולשאול אותה מה בדיוק היא מעבירה לה.

יש חיסיון בין מטופל למטפל, כלומר סודיות מוחלטת, אסור לה לחשוף על מה אתן מדברות בפגישות שלכן אלא אם יש סכנה שאת פוגעת/עומדת לפגוע בך או בסובבים אותך. מהדברים שכתבת, המקסימום שהיא יכולה להגיד בפגישות או בשיחות עם אמא שלך זה להגיד לה דברים בדרך עקיפה כך שגם היא לא תדע מה את עוברת בדיוק וגם שתיהן יוכלו לסייע לך.
בנוסף, אולי את יכולה להגיד לה משהו כמו: "הדברים שאנחנו אומרות כאן נשארים בינינו?" ואז היא תסביר לך על החיסיון אני מניחה. את יכולה אפילו להגיד לה דוגרי אבל מניחה שתרגישי פחות בנוח לגבי זה.
כמו כן, אני חושבת שאם את לא מרגישה איתה בנוח, תדברי איתה על כך או שתלכי לאחת אחרת, המטרה שתרגישי בטוחה ואני יודעת שקשה להיפתח לאנשים, גם אני כזאת וזה קושי גם העניין הכספי, אבל אם את מרגישה שאת צריכה את זה, אל תוותרי ותנסי ללכת למישהי שתוכל לסייע לך בצורה הטובה ביותר בלי שתרגישי רע מכל מובן שהוא.

את מטעה לגבי סודיות מוחלטת ^. בדיוק כמו שהורים זכאים לדעת למה קטין הולך לרופא משפחה רגיל, יש להם גם זכות חוקית לקבל מידע על הטיפול. חיסיון כפי שמתארים אותו פה הרבה חל על מבוגרים בצורה מוחלטת עם סייגים שחלים בעת פסיכוזה, למשל, ובתביעות משפטיות.
אני סטונדטית לפסיכולוגיה (במטרה להגיע לקלינית) ובשנה א מסבירים על זה בקורס פסיכולוגיה אבנורמלית. כמו כן, יש מקור לזה בפרופיל שלי ואני בשמחה אצרף עוד אם את לא משוכנעת. זה מיתוס נפוץ פה בדיוק כמו שפסיכולוגים קליניים יכולים לאבחן, בניגוד לשמועה שרצה באתר.

אהה וואו תודה על ההערה הבונה! ^ טוב לדעת!
קודם כל בהצלחה בלימודים, דבר נוסף, אשמח לשמוע עוד בנושא, כנראה תכף אסתכל בעמוד שלך:)