יש אצלכם מישהו קרוב שנפל בקרב או נרצח בעקבות שנאה?

דודה שלי נפטרה במהלך השירות בצבא זה היה לפני 30 /40 שנה אז לא הייתי קיימת אבל כואב לי על סבתא וסבא שלי כשסיפרו להם את זה

בן דוד שלי נפצע במלחמה, והוא ב"ה ניצל אבל עד היום הוא הלום קרב ורואים את זה עליו :(
גיסי קרוב משפחה של רינה שנרב הי"ד והיא הייתה קשורה להרבה אנשים בחיים שלי שאני מכירה..
וגם ילדה מהבית ספר שלי נהרגה בפיגוע, אמנם לא הכרתי אותה, אבל המחנכת שלי ואחותי הכירו אותה..

אח של סבא שלי נלחם בששת הימים ונפל
גיליתי את זה היום..

אני אתן אחד שהוא לא ישירות שלי כי אני לא מתכנן לפרסם את הסיפור של המשפחה שלי.
הבחור שאני הולך לספר עליו היה מיכאל (מיקי) דמבסקי, חבר קיבוץ כפר עזה, ושימש בתור הרבשץ של הקיבוץ במלחמת ששת הימים.
בסיום היום השני לקרבות מספר חברים מהקיבוץ יצאו אל עזה במטרה לאסוף שלל, וחזרו עם שלל די גדול, כאילו, הם לקחו טרקטור הביתה, מיקי לא היה איתם בפעם הראשונה.
אז יום למחרת הם מתכננים לצאת לסיבוב נוסף, והפעם מיקי מצטרף אליהם אחרי שכנועים.
הם מסתובבים ברצועה ומוצאים כל מיני דברים שהם רוצים ומעמיסים אותם על הרכב שלהם, וממש לפני שהם מסיימים צלף שמתחבא באחד הבתים ברצועה יורה בהם, פוצע שניים והורג את מיקי.
שאר חברי הקיבוץ חוזרים הביתה.
מיקי משאיר אחריו אישה בהריון וילד בן 3 וחצי.
בן 24 היה במותו.
אשתו ושני בניהם הצעירים עוזבים בשנה שלאחר מותו את הקיבוץ ומסתובבים בארץ, בנו הבכור חוזר לעוטף עזה מאוחר יותר.

יש לי גם עוד סיפור ממש מעניין אחר, שהמוות עצמו פחות מעניין, יותר מגניב מה שקרה אחרי המוות עם הגופה.