גאונות היא בהכרח שיגעון לדעתכם? חוסר התאמה לתבנית המקובלת וחשיבה שונה לגמרי ולעיתים קצת פסיכית?

גאונות זה לא שיגעון.
להיות בעל יכולות קוגניטיביות גבוהות לא מראה שאתה משוגע.

שואל השאלה:
אתה חושב שגאונות היא בהכרח רק יכולות קוגניטיביות גבוהות?

^
גאונות זה תואר סובייקטיבי אך כך בדרך כלל מתייחסים אל התואר.

גאונות היא אינטלקטואליות גבוהה או יכולות יצירתיות ברמה גבוהה.
אנשים המסוגלים להמציא רעיונות חדשניים ומקוריים היכולים להשפיע על התחום מומחיות שלהם נחשבים גאונים.

למה אתה מתכוון בשיגעון?
שיגעון הכוונה למצב של ניתוק מהמציאות, חוסר היגיון.
אנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה (גאונים) לומדים מגיל צעיר להסתמך על יכולות הניתוח והיגיון שלהם. ככה המוח שלהם פועל ולרוב הם מצליחים לפתור בעיות בדרך הזאת.
כמובן שזה יכול להוביל לחשיבה מחוץ לקופסא, על ידי הסקנת מסקנות. אבל אני לא חושבת שניתן לקרוא לזה שיגעון.
הם פשוט חושבים אחרת אבל ההבדל ביניהם לבין אנשים משוגעים הוא הביסוס על עובדות. החשיבה השונה נובעת מהסתכלות, חקירה וניתוח.
לעומת זאת, אנשים משוגעים מנותקים לחלוטין מהמציאות.

^
גם אנשים הנחשבים גאונים יכולים להיכנס לשיגעון.

שואל השאלה:
ואדם לא יכול לחשוב עד כדי כך מחוץ לקופסה, כך שהעובדות והמסקנות שהוא מצליח להגיע אליהן נראות לרוב האנשים כמו טירוף או שיגעון? כי הם לא מסוגלים להכיל את היותה של המציאות שונה ממה שלמדו?
שיגעון הוא בהכרח אי הסתמכות על עובדות? אני לא בטוח.

זה לא רלוונטי איך אדם אינטליגנט נראה לאחרים, מכיוון שזה לא יישנה את כמה הוא שפוי.

אבל נכון, בן אנוש יכול להיות חכם מספיק עד שנראה אותו כמשוגע.

שיגעון זה מונח שרוב הזמן משתמשים בו בכדי לתאר התנהגות לא רגילה, בלתי צפויה או התנהגות בלי היגיון.

שואל השאלה:
הוא לא שפוי בעיני הנורמה, שמתוחזקת ברובה על ידי אנשים ממוצעים (שזה רוב האנשים).
יכול להיות שהוא לא יקבל הרבה הנחות מוצא מקובלות, כי יש ביכולתו לחשוב אחרת ולנתח את המציאות עם כמות כל כך נכבדת של היגיון, עד לרמה שלעיתים נראת לא "הגיונית", "מטורפת" או אפילו "חולנית".
בגלל כל אלה, אולי הוא עלול להיתפס כמשוגע? לא מתאים למסגרת?

^
זה לא תמיד נכון.
המון אנשים אינטליגנטים מצליחים לחיות בלי שאנשים אחרים מסתכלים עליהם כמשוגעים.

william james sidis הוא אדם שמשוער שיש לו הכי הרבה iq, אפילו שהיו מעטים שראו אותו כלא יציב זו לא הייתה דעת הכלל.

שואל השאלה:
אנשים אינטליגנטים רבים באמת מצליחים לחיות בלי שמישהו עליהם כמשוגעים. שאלה שעולה היא האם בהכרח כל אדם אינטליגנטי הוא גאון?

לגבי, ויליאם סידיס, לדעתי זו דווקא לא דוגמה טובה, אצטט מתוך ערך הויקיפדיה עליו בעברית:
"ב-1912, כשמלאו לו 14, העביר ויליאם הרצאה על המימד הרביעי. כשסיים את הרצאתו, הקהל מחא כפיים בהתלהבות רבה. במקום להודות למעריציו, החל לצחוק צחוק פרוע מכיוון שלא ידע כיצד להגיב על מחיאות הכפיים."

מה שמוכיח מה שאמרתי רמת משכל גבוהה יוצרת אתגרים , אדם מתנהג נורמלי למרות רמת המשכל הגבוהה מבחינה חברתית וציפיות מעצמו הוא יהיה כמו כולם רק שיצליח יותר מבחינת מחשבה

שואל השאלה:
כן, השאלה מה יהיו תוצאותיה והשתקפותיה של ההצלחה המחשבתית של אותו אדם, כלפי החברה.

מה זאת אומרת הוא יקדם את החברה בתחומי החשיבה שלו . כמו ניוטון ואינשטיין

שואל השאלה:
והחברה תדע להעריך את זה ברגע האמת? או רק אחר כך כשימות?
אולי ברגע האמת לא תהיה לה את היכולת להבין את משמעות הדברים וזה יראה לה כשיגעון? הוא לא עלול להיות מוקצה?

לא . חכמי ישראל גדולים בחוכמה ובחוכמת הנפש בריאים בנפשם . העריכו אותם בכמויות תקח לדוגמה את הרמב"ם

שואל השאלה:
לא בקיא ברמב"ם
מה עם תפיסתו של גלילאו כי הכדור סובב את השמש בניגוד למה שחשבה הכנסייה הנוצרית והאנשים? ומשפטו המפורסם "ואף על פי כן נוע תנוע"

לא בהכרח, אבל הרבה פעמים אתה מוצה ששתי המילים בעלות משמעות דומה למדי.
חוץ מזה, אם אתה בודק במרכזי מחוננים, המקום שבו יש הכי הרבה "גאונים" אתה מוצא שכמעט כולם משוגעים (מניסיון. אני ביין המשוגעים.)

זה פשוט חשיבה ברמה גבוהה של קישורים וזיכרון . לפעמים היכולת הזו יכולה להשפיע לרעה כי זה קודם כל הופך אותך לשונה וזה פוגע בצורך החברתי וגם החשיבה הגבוהה צריכה להתמשש דבר שיוצר יותר צורך מאשר חשיבה רגילה יותר