9 תשובות
אני בדיוק באותו המצב ):
אנונימית
שואל השאלה:
חחח חח שיט
חחח חח שיט
שואל השאלה:
איך את מרגישה עם זה?
איך את מרגישה עם זה?
מצד אחד לחשוב עלי עם אישה עושה לי טוב כי זה מה שאני נמשכת אליו, מצד שני אני נורא מתביישת בזה, זה נראה לי פסול למרות שאני באמת יודעת שזה לא
נגיד יוצא לי לראות זוג נשים ולהיגעל ואז לראות זוג גברים ולחשוב שזה חמוד וזה רק מוכיח כמה כאלה בארון יכולים להיגעל מהקהילה הגאה (בעיקר בכאלה מאותו המין שלהם) רק מבושה עצמית
נגיד יוצא לי לראות זוג נשים ולהיגעל ואז לראות זוג גברים ולחשוב שזה חמוד וזה רק מוכיח כמה כאלה בארון יכולים להיגעל מהקהילה הגאה (בעיקר בכאלה מאותו המין שלהם) רק מבושה עצמית
אנונימית
להיות בארון זאת סיטואציה מאוד מבלבלת שאנשים שלא חוו לא יבינו
אם היו שואלים אותי אם הייתי רוצה להיות סטרייטית? מצד אחד לחשוב על להיות כמו כולן ולא להצטרך להתבייש בעצמי נשמע מדהים, אבל מצד שני זה כמו שישאלו אותך אם היית רוצה להפסיק לאהוב את המאכל האהוב עליך, לא הייתי רוצה
זאת באמת סיטואציה מאוד מבלבלת בשבילי
אם היו שואלים אותי אם הייתי רוצה להיות סטרייטית? מצד אחד לחשוב על להיות כמו כולן ולא להצטרך להתבייש בעצמי נשמע מדהים, אבל מצד שני זה כמו שישאלו אותך אם היית רוצה להפסיק לאהוב את המאכל האהוב עליך, לא הייתי רוצה
זאת באמת סיטואציה מאוד מבלבלת בשבילי
אנונימית
וגם תמיד באות אלי שאלות כמו "אולי את סתם חושבת ככה וזה לא באמת נכון?" "אולי את ממציאה?"
וזה אולי החלק הכי קשה
כי זה נכון
וזה אולי החלק הכי קשה
כי זה נכון
אנונימית
זה תהליך, אין לך מה להעניש את עצמך ולהרגיש רע על זה שאת לא מצליחה להיות עוד בטוחה בזה כי זה תהליך בפני עצמו.. התמודדות אחרת.
כמו שציינת שההורים לא תומכים ואף נגד, והם נחשבים הסביבה הקרובה שלך- ואני יודעת את זה על בשרי כמה זה קשוח ומצלק שהסביבה שמגדלת אותך לא תומכת ואפילו נגדך בגלל משהו כזה שאישי שלך, ושלא פוגע באף אחד.
לכל אחד יש דרך התמודדות משלו ואת הסיפור שלו.
את לא חייבת לספר ולשתף אף אחד אם את לא מרגישה צורך בכך, ובטח אם את לא מרגישה בטוחה עם אותם האנשים.
ולגבי העניין הזה שבגלל ההורים את חושבת שאף פעם לא תוכלי להיות עם בת, אז חשוב שתצאי קודם כל מנקודת הנחה שלא משנה עד כמה מישהו קרוב אלייך- את חיה קודם כל בשביל עצמך וצריכה לעשות את מה שהופך *אותך* למאושרת.
אם כל החיים נרדוף אחר איך לרצות אחרים מלבד את עצמנו, אז נאבד את עצמנו ובעצם את החיים *שלנו*.. זה נשמע דרמטי, אבל זה באמת כלא כזה שאת מכניסה את עצמך אליו. אי אפשר להיות ככה מאושר, אלה החיים שלך.
כמו שציינת שההורים לא תומכים ואף נגד, והם נחשבים הסביבה הקרובה שלך- ואני יודעת את זה על בשרי כמה זה קשוח ומצלק שהסביבה שמגדלת אותך לא תומכת ואפילו נגדך בגלל משהו כזה שאישי שלך, ושלא פוגע באף אחד.
לכל אחד יש דרך התמודדות משלו ואת הסיפור שלו.
את לא חייבת לספר ולשתף אף אחד אם את לא מרגישה צורך בכך, ובטח אם את לא מרגישה בטוחה עם אותם האנשים.
ולגבי העניין הזה שבגלל ההורים את חושבת שאף פעם לא תוכלי להיות עם בת, אז חשוב שתצאי קודם כל מנקודת הנחה שלא משנה עד כמה מישהו קרוב אלייך- את חיה קודם כל בשביל עצמך וצריכה לעשות את מה שהופך *אותך* למאושרת.
אם כל החיים נרדוף אחר איך לרצות אחרים מלבד את עצמנו, אז נאבד את עצמנו ובעצם את החיים *שלנו*.. זה נשמע דרמטי, אבל זה באמת כלא כזה שאת מכניסה את עצמך אליו. אי אפשר להיות ככה מאושר, אלה החיים שלך.
שואל השאלה:
וואו רשמת דברים כל-כך נכונים וכל כך מדוייק
וואו רשמת דברים כל-כך נכונים וכל כך מדוייק
מקווה שקצת הצלחתי להקל על תחושותייך :)
אם את צריכה עזרה או לדבר אז אני כאן❤
אם את צריכה עזרה או לדבר אז אני כאן❤
באותו הנושא: