אני אל-הורית ולא מצליחה להבין משהו אצל אנשים שרוצים ילדים.

אני ההפך
כשהם קטנים אז אני לא רואה את היופי בזה אבל כשהם מתבגרים אז כן
זה לא אומר שאני לא אתייחס אליהם כשהם קטנים מן הסתם זה סתם הצורת חשיבה

את אולי חווית את זה ככה,
אני ברוך השם בקשר מעולה עם ההורים שלי ואמא שלי היא גם החברה הכי טובה שלי.
להפך, אני רואה את עצמי נהנית עם הילדים שלי לעתיד הרבה יותר כשיגדלו ויהיו בסביבות גילי ומצפה ממש להביא ילדים

כי החיים שלהם מתחילים כשהם קטנים ומתחילים לחשוב מההתחלה ולא מהאמצע או מהסוף- בכל דבר בחיים לא רק בהורות.
הורה מתחיל להיות הורה לדבר קטן וחמוד ואז הוא גודל לילד נער גבר בגיר וכן הלאה.. וכמובן הורה הוא תמיד הורה! הוא תמיד אוהב ודואג! אבל חלק הלידה והפעם הראשונה לפגוש אותו- ההתחלה איתו היא הכי זכירה אצל כולם, היא היסטורית מבחינתנו ההורים. זה למה.

^תודה רבה 3>

שואל השאלה:
אבל רוב הילדים ביסודי כבר חושבים מה רוצים לעשות כשיהיו גדולים במקום להתמקד רק בעתיד הקרוב שהוא נניח תיכון.
גם אני חושבת שילד בוגר זה כיף יותר, גם הקטנים טיפשים ומעצבנים.

שואל השאלה:
אני שמחה בשבילך. תגדלי אותם בנחת.

^אני גם מחכה שילדיי יגדלו.. לדבר איתם על החיים, על דעות, אידיאולוגיות, לפתח איתם קשר חברי, לעשות איתם שופינג, להנות איתם במסעדות, לראות איתם עולם, כרגע הם קטנים וכשהם קטנים זה לא פשוט- המון אחריות כי הם אינם עצמאים והכל עלייך לנחש לבד מה הוא רוצה מתי כמה ולמה- לא פשוט, ועדיין זה הזמנים הראשונים בין האמא לילד, והילד מלאך קטן וטהור ואין בו טיפת רוע- וזה מושלם שמימך יצא הטוב הזה.
כבר בגיל 3 הם מתיעלים להתעצבן, לעשות דווקא, לשקר- מתחיל הרוע אך הם עדיין טובים.
וכשגדולים מנש יש בהם רע כמו שיש בהם טוב ויש פחות תלות בין הילד לאמא אז אלו נתפסים כזמנים פחות מיוחדים ומעניינים. וזה בסדר.