כשאתם הולכים ברחוב אתם מחייכים לאנשים זרים?

כן

לא תמיד

זה לא רע אבל זה פשוט קצת מטריד לחייך סתם ככה לבנאדם ברחוב

רק לפעמים אבל בעיקר לילדים קטנים.

אבל הרבה פעמים זה גם משתנה עם מצב הרוח שלי, אם אני ממש שמחה וכיף לי אני אחייך ואני יכולה אולי גם לנופף.


פרח מספר 1000

הצעירים תמיד יותר מובכים אולי, כי זה לא משהו שקורה הרבה. בדרכ זה ילדים קטנים שמחייכים או אנשים מבוגרים אז אולי אצל צעירים זה פחות מקובל

לא מה הם מעניינים אותי

אני ביישן, אז לא. אם מישהו פונה אליי (בעיקר מבוגרים משום מה) אני אחייך. אני לא דופק חיוך לסתם אנשים רנדומלים שפתאום אני אלך לידם ברחוב, הרי מה אם הם לא יראו אותי או ישימו לב אליי? סתם אחייך כמו דפוק?

כן אם אני ביום טוב

שואל השאלה:
^^אבל למה זה מביך? לחייך לבן אדם זר יכול ממש לשנות לו את היום, אני כשאני עצובה ומחייכים אליי ברחוב מרגיש לי שאכפת לאנשים, שיש אנשים טובים..
כשאני על מדים עוד לפעמים גם הצעירים מחייכים אליי אבל כשאני על אזרחי כמעט ולא

לא, זה מוזר בעיני,

שואל השאלה:
^^אז מה אם תחייך כמו 'דפוק'?
זה טוב לחייך לא משנה מה הסיבה בכלל שמחייכים העיקר שיש חיוך על הפנים, אני מחייכת לאנשים זרים גם כשאני עצובה

ואם הוא לא ישים לב אליי? איך אני אהיה בטוח שהוא שם לב אליי? והוא יכול לחשוב גם: "מי זה ולמה הוא מחייך אליי"
אני לא יכול לחייך סתם לאנשים, הרי רובם לא ישימו לב בכלל שאני מחייך אליהם אז זה מיותר.

שואל השאלה:
אבל אתה לא תראה אותו שוב אז למה זה בעיה?
ואנשים שאני רואה קבוע כל בוקר אפילו יותר אני אחייך אליהם ואגיד להם בוקר טוב, זה באמת כזה מוזר?

זה נשמע כאילו את מתחילה איתם...

איזה חמודה את הלוואי היו יותר אנשים כמוך
אני עושה את זה לעיתים רחוקות האמת, ואף פעם לא מחזירים לי:(
לדעתי זנ לא מוזר בכלל

אולי רק אם במקרה נוצר קשר עין אז חיוך מנומס
אבל סתם ככה לאנשים שעוברים ברחוב לא
אבל נגיד לשכנים וכאלה כן

מה אם האדם הזר לא ישים לב אליי? אז סתם חייכתי?

ליטרלי על בסיס יומי. אני מרגישה כאילו שזו מהחובה שלי לעשות את זה