מה דעתכם על המתת חסד?

ממש נגד כי נשמתו שייכך לקב"ה ולא לנו. הוא יתבע את מי שישים קץ לחייו:


"וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ, וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם" (בראשית ט, ה).

רש"י
"ואך את דמכם" - אף ע"פ שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה, את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו

"לנפשותיכם" - אף החונק עצמו אע"פ שלא יצא ממנו דם

"מיד כל חיה" - לפי שחטאו דור המבול והופקרו למאכל חיות רעות לשלוט בהן שנאמר (תהלים מט) נמשל כבהמות נדמו לפיכך הוצרך להזהיר עליהן את החיות

"ומיד האדם" - מיד ההורג במזיד ואין עדים אני אדרוש

"מיד איש אחיו" - מיד שהוא אוהב לו כאח, והרגו שוגג - אני אדרוש אם לא יגלה, ויבקש על עונו לימחל, שאף השוגג צריך כפרה. ואם אין עדים לחייבו גלות, והוא אינו נכנע - הקדוש ברוך הוא דורש ממנו כמו שדרשו רבותינו "והאלהים אנה לידו" במסכת מכות: הקדוש ברוך הוא מזמנן לפונדק אחד וכו'


אם אתם אומרים שזה יגאל את האדם מן הסבל, אז אומרת המשנה: "ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, שעל כרחך אתה נוצר, [ועל כרחך אתה נולד], ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" (אבות, פרק ד, משנה כב).

אביא כמה הלכות מתוך הספר "קיצור שולחן ערוך":

"הגוסס (פירוש, המעלה לחה בגרונו מפני צרות החזה, וזה יקרה סמוך למיתה, ולשון גוסס הוא מלשון מגיס בקדרה, שהלחה מתהפכת בגרונו, כמו המגיס בקדרה) (תוספות יום טוב, פרק קמא דעירובין) הרי הוא כחי לכל דבריו. ולכן אסור לגע בו, שכל הנוגע בו, הרי זה שופך דמים. למה הדבר דומה. לנר מטפטף, שכיון שנוגע בו אדם, מיד נכבה. ואף-על-פי שהוא גוסס זמן ארך ויש צער גדול לו ולקרוביו, מכל מקום אסור לגרם שימות מהרה, כגון להשמיט הכר והכסת מתחתיו, מחמת שאומרים, שיש נוצות מקצת עופות שגורמים לעכב את המיתה, או לשום מפתחות בית-הכנסת תחת ראשו, כל זה אסור. אבל אם יש שם דבר שגורם עכוב יציאת הנפש, כגון קול דופק וכיוצא בזה, מתר להסירו, דאין בזה מעשה, אלא שמסיר את המונע ואינו נוגע בו" (קיצור שוחן ערוך, סימן קצד, סעיף א).

דינו של מאבד את עצמו לדעת:
"המאבד עצמו לדעת - הוא רשע שאין למעלה ממנו, שנאמר, "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרש". ובשביל יחיד, נברא העולם. וכל המאבד נפש אחת מישראל, מאבד עולם מלא. ולכן אין מתעסקין עמו לכל דבר. לא קורעין ולא מתאבלין עליו, ואין מספידין אותו. אבל קוברין אותו, ומטהרין אותו, ומלבישין אותו תכריכין. כללו של דבר, כל שהוא משום כבוד החיים עושין לו (ולעניין אמירת קדיש, עיין בחתם סופר יורה דעה סימן שכו, ואמרי אש סימן קכב. ועיין תשובות רד"ך בית ל)" (קיצור שולחן ערוך, סימן רא, סעיף א).

רצח לכל דבר
ומי שלוקח חיים של בן אדם כשאינו מהווה לו סכנה בכלל ואינו במצב של 'הבא להרגך השכם להרגו' עתיד להתבע על כך בשמיים

שזה אחלה ממש וחבל שאסור בארץ

בסדר ממש

רצח גמור.

^אני מכיר אנשים שהיו אובדניים שנים, זה לא אומר שצריך לרצוח אותם.

אחלה

אז מה?
ממתי זה שמישהו חולה אומר שצריך לרצוח אותו? כל אדם סופני רק שאצלם המספר נמוך יותר.

שואל השאלה:
אף אחד לא רוצח אותו .
הוא רוצה להפסיק עם הכאב והסבל שלו -וזה נטו כי *הוא* רוצה . למה להמשיך לו את הסבל אם הוא מתחנן לרופאים שהוא רוצה שזה יפסק ואין תרופה למכה?

כי יש לזה מטרה וזה חלק מהתיקון שלו.

אנחנו לא יכולים להחליט מתי הגיע קיצו של אדם-זה רק הקב"ה מחליט
ובכלל-אפילו חרב מונחת על צוואר אל התייאש מן הרחמים
תמיד צריך להתפלל שהאדם יבריא ולא להמית אותו כי הוא סובל

שואל השאלה:
את לא מבינה מה שאני אומרת? לא דיברתי על אדם אובדני, כי לאדם אובדני יש את האופציה ללכת לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי ואם אדם בלי בעיות רפואיות יבוא ויגיד שהוא רוצה המתת חסד ישלחו אותו מיד לבי"ח פסיכיאטרי, מדובר באנשים עם מחלות סופניות .

שואל השאלה:
אני חושבת שאסור לאפשר לאנשים לבקש המתת חסד בתור החלטה פזיזה - אבל אם הם עוברים איזשהו תהליך, תהליך שנמתח לאורך כמה חודשים וכולל נסיון לעזור להם בעוד דרכים, והם נחרצים בדעתם שהם רוצים המתת חסד - זה לגיטימי

שואל השאלה:
אמרתי משהו על אובדניים? דיברתי על אנשים עם מחלות סופניות

^^זה בדיוק מה שאדם אובדני אומר.

ובכל זאת להרוג אותו זה רצח גמור
ובכלל, בתור בת אדם אין לך את הזכות להחליט מי יחיה ומי ימות, וגם לאדם עצמו אין את הזכות להחליט כך על עצמו, הוא לא הבעלים של הנשמה שלו