למה חשוב כל שנה לשמוע את אותם סיפורי זוועות מהשואה? למה חשוב "לזכור" מה קרה?

את בטוח מקדמת (סגנון תקשורת)

לא כפו עליך כלום
6 מיליון אנשים נרצחו וזה לא משנה לאם את יהודיה או לא קצת לכבד כמה שעות בסהכ

לי אין קשר לזה אני כן יהודיה אבל המשפחה שלי לא הייתה קשורה לשואה אבל זה כן חשוב לי לדעת מה קרה לעם שלי וכן אכפת לי לדעת למה זה קרה חשוב לזכור את זה בגלל האובדן שהם חוו בגלל הכאב וגם בשביל שדבר כזה לא יחזור על עצמו אבל לצערי בני אדם אף פעם לא לומדים, כן ללמוד את זה בגיל צעיר זה לא טוב אז אם רוצים לספר על זה צריך לפחות בגיל 10

חשוב לזכור ולשמוע סיםורים כדי לדעת שהאנשים שנרצחו היו יותר ממספר
וחשוב ללמוד היסטוריה כדי ללמוד ממנה ומאירועים שקרו ולדאוג שדברים כאלו לא יחזרו על עצמם
אנשים נרצחו בדרכים מזעזעות ואכזריות שאי אפשר לתאר אותם
נכון שזה שורט לשמוע אבל זה חשוב
בסהכ כן זו החלטה שלך אם לפתוח את האוזניים ולהקשיב או לסגור ולהיות אטומה
אבל אל תמעיטי מהערך של הידיעה שדברים כאלו קרו

זה דברים שהעם שלנו עבר, אסור לשכוח את מה שהיה, את הסבל שנגרם לנו רק כי אנחנו יהודים. וזה לא רק אז, עדיין יש אנטישמיות כלפינו, עדיין רוצחים, מקללים, ויש אפליה כלפינו כי אנחנו יהודים.
אנחנו צריכים לזכור מאיפה באנו, ולאן אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לחזור.
אנחנו צריכים לדעת על החוויות הקשות, על המוות שנגרם ל6 מיליון אנשים מהעם שלנו, לא רק אנחנו לומדים על זה, כי אסור להיות אדישים לכך.
זוועה כזאת היא חלק מההיסטוריה שלנו.
מסתובבים בינינו הסבים שלנו, שעברו גיהנום.
ואני רוצה לדעת מה הם עברו, מה העם שלי עבר לאורך השנים, לא סתם יש יד ושם ומסע לפולין, הייתה זוועה שאסור להישאר אדישים כלפיה.
צריך לזכור, ולדעת שדבר כזה לא יכול לחזור עליו, הדבר הזה חלק מהעם שלנו.

אכתוב משפט אחד תקחי מזה מה שאת רוצה
"עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל"

אם אנחנו לא נשמע את הסיפורים ונזכור אותם מי כן ? ניצולי השואה לצערי הולכים ונעלמים וצריך לשמר הכול לפני שהכול ייעלם

מסכימה איתך, גם לי ממש קשה עם היום הזה ואני לא מרגישה אליו קשר.
אני חושבת שבגלל שכופים את העצב אני בכוח מתנגדת לזה ודווקא ביום הזה אני שמחה, אני שונאת כשאומרים לי איך אני אמורה להרגיש.

הרבה מינוסים אני רואה
רק אמרתי, לא מתחברת ליום ולא מתתחברת לעצב כפוי.

מה לא הבנו את השאלה? היא שאלה למה חשוב לזכור וענו פה

כי אתם יוצאים עלייה ואף אחד לא התייחס כמעט לעניין של החרדות והעובדה שמדובר בכפייה

מה כפייה לעזאזל
להיות מודע?
אם לא נוח לך להיות מודעת פשוט תסגרי את האוזניים
לניצולי שואה מגיע לפחות את היום הבודד והמסכן הזה שיזכרו אותם
לפחות יום שמכירים בהם ושומעים אותם ואת הסיפורים שלהם
לא נוח לך לשמוע? אל תשמעי ותהיי אטומה
זו בעיה שלך

מה זה קשור? זה אומר שאני חייבת להיות עצובה? לעצור את החיים שלי?
כי אנשים באתר הזה במיוחד מגזימים בקשר ליום הזה עם הרשימות הלא נגמרות של "דברים לא מכבדים"
כאילו מה לא מכבד בלקרוא ולהכין שיעורים?
מה לא מכבד בזה שאני לא ממש עצובה?
מאוד חשוב לדעת מה היה, לשמוע סיפורים
ולהכיר את העבר
אבל תפסיקו לומר שכל דבר קטן שעושים הוא "לא מכבד"

אבל לא דיברתי על זה
עניתי לך על הקטע של הכפייה
לא הכנתי פה רשימות או משהו
אבל אם את שואלת את דעתי מה שלא מכבד זה להכחיש את היום הזה ולסגור אוזניים
חוץ מזה אין לי עוד משהו ברשימה

אנונימית
תעשי מה שבא לך אף אחד לא מכריח כלום
וגם אם כן זה רק יום אחד מה הבעיה

הבעיה היא שלא מתאים לי לעצור את החיים שלי ולהכריח את עצמי לשמוע שירים עצובים ולהיות עצובה ולא ללמוד בכלל.
זה לא מרגיש לי נכון.

אוקיי אז אל תעשי את זה

שואל השאלה:
אני לא מוחקת ולא מורידה ממה שקרה שם לרגע. אני כן חושבת שצריך ללמוד על השואה בשיעורי היסטוריה בכיתות יא ויב כשהמוח מסוגל להכיל את הדברים האלו. אני מכירה המון אנשים שכמוני חוו חרדות קשות מהדבר הזה ושהתמונות והסיפורים שהם נחשפו אליהם בגיל צעיר במערכת החינוך או בטקסי שואה קהילתיים גרמו להם לסיוטי לילה ולחרדות מיותרות שהדבר הזה יחזור על עצמו. זה לא תוכן לבני 3-16 בעיני. אם ילד מעצמו מתעניין בעבר של המשפחה שלו ובעבר של העם שלו הוא יכול לשמוע את הסיפורים מהמשפחה הוא יכול לחקור באינטרנט ובספריות אבל זה שזה כפוי על כל ילד בישראל זה מאוד קשה לי לקבל. אז מה אם זה יום אחד בשנה, זה לא מוריד מהצלקות שזה השאיר בי. ובתור בת להורים שרוטים, אני גם מאוד נסלדת משריטות שמועברות לדור לדור. אבא נשרט אז הוא צריך לשרוט את הילד? והנכד? והנין? כדי שזה לא יחזור על עצמו מספיק בעיני לדבר על בבתי הספר על למה הדברים קרו איך זה הגיע לרמות קיצון איך נמנעים מדברים כאלו והכי חשוב, חינוך נגד גזענות וחינוך לאהבת אדם ודרך ארץ. חינוך לשוויון ודמוקרטיה. ילדה בת שמונה לא צריכה לשבת בכיתה ולשמוע מה זה משרפות. אני חושבת שחשוב לזכור שזה קרה, אבל שסיפורי הזוועות צריכים להיות בחירה. לא לכולנו יש לב מספיק חזק להתמודד עם דברים כאלו

שואל השאלה:
ונכון, מגיע לניצולי השואה שיזכרו אותם וידעו את עברם. מגיע להם שיהיה מי שישמע אותם. זה לא צריך להיות ילדים.

שואל השאלה:
אז תסביר. למה אתה חושב שילדה בגיל גן צריכה לדעת מה זה תאי גזים?איך זה מועיל? למה לא לחכות לגיל מבוגר יותר בשביל שיח ברמות האלו? למה לא מספיק לומר לילדים הקטנים שהייתה מלחמה קשה על רקע גזענות? למה להושיב אותם מול סבים וסבתות של חברי הכיתה שיספרו איך היה במחנות הריכוז או להראות סרטי שואה או תמונות? למה זה צריך להיות ברמות הקיצוניות האלו כשפונים למוחות תמימים?

זה לא אמור לקרות בגילאים כאלה צעירים.
את צודקת, אבל כולם פה יצאו עלייך

צריכים לשמר את הזכרונות האלה.. אי אפשר שהשואה פשוט תימחק

תשמעו נראה לי לא הבנתם את השאלה כל כך... זה באמת יוצר חרדה והתנגדות גדולה במיוחד כשמתחילים מגיל צעיר מאוד.

..
אבל אץ לא יכולה פשוט למחוק את מה שהיה אז את לא יכולה להכחיש את מה שהיה ופשוט למחוק את השנים האלה רק כי קשה לך כי בכנות את פשוט דוחה שרק כתבת אתזה וסורי נוט סורי