כתבתי שיר מוזר ב1 בלילה אשמח לדעתכם

עוד פעם יום ראשון,
כבר לא רואה את האור,
לא מצליח לישון,
מנסה להחביא את הכאב בארון,
מבחוץ הכל יפה ושמח אבל מבפנים, אני צורח.
מנסה להבין מה עשיתי רע ועד היום אני לא מוצא את התשובה,
מסתכל בתמונות ישנות שמעלות זכרונות כואבים ומנסה לשכוח מהזמן שבו היינו ילדים.
היינו ללא דאגות עם שירים וללא בעיות רק חברים
עכשיו שתינו רק שבורים ונשכחות מחפשים.
גדלנו והתפתחנו אך קטנים בלב נשארנו
עדיין חושב עלייך, בלילה, במיטה ומנסה שהדמעות לא יפלו על השמיכה.
הנשימה שלי כבר מתחילה להיות כבדה אני חושב שיש לי חרדה
מפחד מהתגובה שתדעי שאני עדיין חושב עלייך שעוד לא ויתרתי עלייך ורק רוצה לחיות לידיך שתחלקי איתי את אהבתך.
הימים והשעות שביזבזנו בלהיות או לא להיות, הכאב שלא עוזב הלב שלא שוכח ולא נראה לי שעוזר הכדורים שאני לוקח.
אומרים שאפשר להתרפא מלב שבור וכואב אבל הראש גם אומר דבר אחר.
כל שנייה שעוברת יותר מתגעגע וחושב מה היה קורה אם הייתי פה לידיך ובראשך נוגע.
כל דקה כל שנייה הלב יוצא ובוכה.
כדי לשכוח אני אקח את מה שזה לוקח.
עד עכשיו לקחתי כדורים אבל נראלי שבקרוב אפול לדבריך הקשים.
אני יודע שאת תתאכזבי אבל אז נזכר שאת לא פה איתי.
מתחיל לבכות, זורק ת'כריות מתחיל לחשוב מחשבות לא הגיוניות.
מעניין מה היה קורה אם היית יודעת את המצב שלי עכשיו, האם היית חוזרת, מנחמת?
אני עונה לעצמי
את לא תחזרי או תנחמי.
הייתי זבל של בן אדם ולא היה לי אכפת ממך בכלל.
שורף את התמונות אבל את עדיין במחשבות.