למה אין ניקוד לאותיות בעברית כמו באנגלית שלכל אות יש ניקוד?

זה טיפה הפוך
בעברית יש ניקוד באנגלית אין

שואל השאלה:
זה לא נגיד המילה banana אתה יודע איך להגיד אותה כי לכל אות יש את הצליל שלה^^

אה חשבתי שזה כאילו ניקוד כמו פתח קמץ קובוץ..
מחילה

שואל השאלה:
כן זה מה שהתכוונתי גם אף אחד לא משתמש בניקוד הזה

אנשים פשוט יודעים כבר לקרוא בלי ניקוד אבל בכללי כן כותבים עם ניקוד, דרך אגב האות "י" היא סוג של אות ניקוד

בשפה יש לנו שני סוגי הגהים (צלילים) שונים; עיצורים ותנועות. עיצורים הם האותיות בעברית. אלה הם הצלילים שכדי ליצור אותם אנחנו משחקים ממש עם האוויר שיוצא לנו מהפה. תנועות אלה הם צלילים שנוצרים כשהאוויר שיוצא לנו מהפה כמעט לא נחסם כלל. כשאנחנו הוגים את התנועה ַַ ָ. ֵ. ֶ. וכו', אנחהו בקושי חוסמים את האוויר שיוצא מהפה. אנחנו משנים את מיקום הלשון ואת צורת השפתיים כדי ליצור צלילים שונים, אבל זהו זה בעצם.
כשיוצרים מילים, חייבים לחבר כמות נורמאלית של עיצורים ותנועות יחד. לכל שפה יש את הרצפים שלה. לדוגמה בעברית, יש רק (עיצור תנועה עיצור - עיצור תונעה - עיצור תנועה עיצור עיצור). אנחנו לא יכולים לחבר יותר מדי עיצורים יחד (gtfprlmnbs) זה בלתי אפשרי להגות את זה... ואותו הדבר בנוגע לחיבור מלא תנועות יחד (uaeioieoeiua).
עכשיו, בכל שפה, יש דרך אחרת להציג את העיצורים והתנועות הללו. יש שפות, כמו האנגלית, שמשתמשים באותיות שמציגות את התנועות ואותיות שמציגות את העיצורים. יש שפות, כמו עברית, שמשתמשות בסימנים אחרים כדי לתאר את התנועות.
חשבו על זה, בסופו של דבר, אותיות זה סימן שרירותי שמישהו קבע שאמור לייצג צליל מסוים. יש כאלה שהחליטו שהתנועות והצלילים ייוצגו באותם סוגים של סימנים ויש כאלה שחשבו שעדיף להפריד בניהם ולשים את התנועות כסימונים קטנים, מעל, מתחת או בין האותיות...

אני מכיר את הבעיה הזו. אם אני יודע שההסתברות שאנשים יטעו בקריאה בעברית גבוהה מדי אני מוסיף ניקוד עזר. לדוגמה, אם אי אפשר לדעת אם כתוב מְדַבֵּר או מִדְבָּר לפי ההקשר אז אני פשוט כותב את זה עם ניקוד.