אנשים בלי חברים- איך אתם מעבירים את הזמן?

שומע שירים תמיד, רואה סדרות ומשחק במשהו במחשב

שואל השאלה:
^שכחתי לציין שיש לי חרדה חברתית , אני לא חושבת שאני מסוגלת לעשות חצי מהדברים שכתבת כאן.

אני קורא ספרים/ מנגה/ מנחווה / צופה בסרטונים/ אנימה/ עובד על פרוייקטים אקראיים ואיכשהו ימים עוברים.
לפעמים גם חדר כושר.

שואל השאלה:
^נשבעת שאם המצב שלי לא הולך להשתפר אני גם אתחיל

מציירת כותבת וספורט

שינה ,סטיפס,עישון ,אלכוהול ,סיבובים בחוץ

מתרגלת ללבד שלי ומפתחת כל מיני תחביבים

נבנה רקטה,
נברח משדים,
נטפס על אייפל גם.
נגלה עוד דברים שאינם קיימים,
נעשה לשימפנזה אמבט.

נגלוש על הגלים,
נמציא סתם מתקנים
נציץ לראש של פרנקנשטיין,

נפגוש בנשרים,
נחרוש בשדה פרחים,
נוציא אותה מדעתה

כל היום בטלפון ואני מזדהה איתך יש לי גם חרדה חברתית ואני פשוט כל היום תקועה בבית זה לא שאני רוצה זה שאין לי עם מי לצאת

מתחים תחביבים

אני מבלה הרבה זמן בספורט, בתחביבים שאני אוהבת, המון זמן ביוטיוב, מדמיינת סיפורי פנטזיה בראש שלי (בתקווה שיום אחד תהיהלי את היכולת לכתוב ספר כלשהו), קוראת ספרים, מציירת, מנסה לשכנעה את עצמי להשלים עבודות (ללא הצלחה), ומתנדבת פעם בשבוע/שבועיים

המון ספורט, אוהבת מאוד לטייל, נמצאת עם המשפחה, שומעת מוזיקה

סדרות, אח שלי, בעיקר אני בטלפון וישנה

בעיקר רואה סרטונים ביוטיוב, מנגן על הפסנתר, קורא קצת, משחק במחשב, יוצא קצת להתאמן לפעמים..
אבל כן אני מרגיש כמוך רוב הזמן אם לומר את האמת, בסוף זה די נמאס כשאין מי שיארח לך חברה.

שומעת ומחפשת מוזיקה אפלה
גולשת בסטיפס
קוראת באינטרנט על נושאים שמעניינים אותי
משוטטת ביוטיוב

בעיקר עם המשפחה
אם לא אז לומדת כדי לפחות לקדם את עצמי במשהו בזמן הזה
ואם לא אז לומדת על ביטחון עצמי ובכללי על החיים כדי לצבור עוד ידע לחיים בינתיים
ואם סתם בזמן הפנוי אז נוסעת לאנשהו עם רכב עם עצמי

יש לי חברים
אבל תמיד בסופי שבוע אין לי עם מי להיות בגלל המרחק
ובשביל זה יש לי גם חברים וירטואליים ואני מדברת איתם
תמיד יכולה לשלוח לי הודעה אם את רוצה

בלצפות בדרמות(ממליץ על של תאילנד כי כול פרק זה שעה פלוס מינוס[חחחח עכשיו שמתי לב שכתבתי פלוס מינוס ויש דרמה ביאל כזאת] )
שינה
לשמוע שירים
לכתוב
סטיפס
ללמוד דברים על שחקנים/זמרים
לראות א.נשים עושים אנבוקסינג אלבומים של אנהייפן או על סתם דברים מטומטמ'ם
לבהות בקיר
לצאת לבד
לצאת עם הכלב.ה

אני מנגמת בפסנתר, רואה סדרות, מדליקה שירים פול ווליום ופשוט מנקה/מסדרת

מוזיקה יוצרת מציאות

שומע מוזיקה, מנסה ללמוד דברים, יוצר דברים בעץ ומתאמן

אין יותר מידי מה לעשות בחיים העלובים האלה

מפיק מוזיקה. אנימה גיימינג מוזיקה בגדול במחשב חחח

שואל השאלה:
אני כל כך גאה בכם שאתם עדיין עושים דברים!!
אני יוצאת מהבית רק בשביל חדר כושר לשעתיים ושאר ה22 שעות לא עושה כלום.

גם לצאת לחדר כושר זה מצריך אומץ להיחשף לאנשים בחוץ כי אמרת שיש לך חרדה חברתית. גם לי יש אז אני מבין מה את עוברת ^

ישנה

טיקטוק , רובלוקס , להשקיע יותר בלימודים , נטפליקס

שואל השאלה:
^^^אני באה בבוקר כי אין הרבה אנשים , אבל לקח לי הרבה זמן לשכנע את עצמי להתגבר על זה

אני הייתי במצב הזה התחלתי ללכת לבית ספר קבוע כי ידעתי שאני חייבת לעשןת משהו עם החיים העלובים שלי ,והתחלתי להתנדב פעם או פעמיים בשבוע בבית חולים.
אחרי חודש בערך התחלתי לשלב עם זה גם עבודה ואז הייתי ככ עסוקה , גם כל הדברים האלה וגפ התחביבים שלי שהם קריאה וציור שזה לא הפריע לי, ועם הזמן הכרתי חברים והיום אני במצב אחר לגמרי :)

מכירה אנשים באינטרנט

בטלפון

על פי רוב, משחק במחשב, שומע שיאים או לומד
מעדיף לנתל את הזמן.
אם אין לך חברים זה יכול להיות פלוס ענק, את.ה יכול להיכנס לגוגל, יוטויוב, וללמוד מה שאת.ה רוצה, ואז את.ה יכול.ה להתנשאות מעל כל האלה

מי שרוצה לדבר אני פה בשביל כולם :)

הכל רק לבד?

במחשב

אני פשוט כל הזמן אוכלת ורואה טלוויזיה אין לי משהו אחר לעשות לפעמים אני משחקת כדורסל

ללכת כל יום לחד"כ זה נהדר, כל הכבוד!!

תפתחי את עצמך מתוקה, קחי תחום שמעניין אותך ותלמדי אותו ותתעסקי בו. הכי כיף

סטיפס
* אימוג'י שמח *

תזכרו תמיד שאנשים זה מעייף ועדיף כמה שפחות
ודבר שני אני קוראת ספרים ,רואה סדרות ,עושה צחוקים עם אחותי ,מכינה עוגות ,מתאמנת ,ובקיצור יש מה לעשות למרות שאני דיי עצובה גם בלי קשר לחיי חברה נגיד אני לפעמים פשוט בוכה או מרגישה תחושת רייקנות ותזכרי שתמיד יש לך את עצמך

בוחרת מאיזה בניין לקפוץ(אני צוחקת אל תזמינו לי משטרה)

עושה חיים
לומדת, חורשת, מחכימה, משכילה ומעשירה את הידע.
כי בגיל הזב חברים לא חשוב, רובם לא ישארו, חשוב ללמוד וחדעת יותר כדי שבעתיד אצליח ויהיה לי זמן להיות עם חברים שבאמת אכפת להם ממני, ושהם לא נבלות מפוצצות באגו שמלקקים את התחת של עצמם.
ובכן, הרבה לא מסכימים אותי ואומרים שחברה זה מאוד חשוב כדי להיות מאושר, ואני מסכימה, אבל להיות אנטיליגנט וחכם חשוב לי יותר מאושר עילאי בשלב הזה בחיים שלי אז כן.
אבל ילדעם, לא ללמוד ממני, זה לא טוב. לכו תהיו עם חברים תשמחו, זה באמת חשוב.
וכשאני לא לומבת אני בסטיפס, לומדת עוד מנגינות על הגיטרה, קוראת, בוהה בתקרה, שיחות חולין עם המשפחה שבסלון, שרה, מקשיבה לשירים, מציירת, לא חסר לי מה לעשות, אני לא צריכה אנשים אחרים כדי להחזיק את עצמי בידיים.

בטלפון כל היום בערך.

הליכות עם אוזניות
וכעיקרון רוב הזמן בטלפון
אבל אפשר לפתח תחביבים,רכיבה על משהו סקייטבורד או כל דבר אחר)
ציור
להתאמן
לנגן על כלי

^^^^יצא ארוך משחשבתי
לפעמים גם רואה סדרות, או סתן עם המחשבות שלי
בכל מקרה חשוב מאוד לדעת איך להעסיק את עצמך, כי זה יותר קשה כשאין מסביבך עוד אנשים- וצריך לדעת להתמודד עם זה.
בהצלחה!

החיים טובים לבד דווקא אבל, מה אתם עושים מזה סיפור כזה ביג דיל? לכו צאו לבד

שומעת שירים
רואה סרטי אנימה
מציירת
משחקת במשחקים בטלפון
רואה טלוויזיה
קוראת ספרים
לומדת להכין מאכלים טעימים
משחקת במחשב
טיקטוק
אינסטגרם
ורוב הזמן אני ישנה

סטיפס. רציני, סטיפס ממש עוזר לנפש שלי ולהבעה העצמית שלי להמשיך ולהתקיים בצורה שהיא בריאה - אני מעבירה פה את רוב הזמן שלי אחרי ביה"ס ואני הכי נהנת מזה שבעולם.
בנוסף, צפייה בסרטים אני נורא אוהבת ומנצלת את זה כמה שרק אפשר, גם מוזיקה - אני מאזינה לאמנים האהובים עליי וזה מועיל לשמחה שלי בטירוף.

חוץ מזה, אני חושבת שכדאי לך לצאת ולהכיר חברים. נכון שלהיות לבד (בזמן שטוב לך בלבד הזה) זה נחמד והכל אבל אדם צריך (לפי איך שאני רואה את זה) לראות אנשים, להפגש, לשמור על קשרים. זה עושה טוב לנפש גם אם זה לא תמיד אז מדי פעם. צריך להעיז ולגשת לאנשים, להראות שזה מה שאתה רוצה ולצאת מהאיזור הזה שנוח לך בו בשביל לקבל את מה שאת מחפשת. ואל תטעי, אני מאמינה בך בהחלט ומאמינה שזה אפשרי. בתור אחת שחוותה בדידות ענקית בשנים האחרונות אני יכולה להגיד שלהיות לבד לא עשה לי טוב ברוב המקרים, זה כיף שיש את האדם להיות מולו ואת האדם הזה שיהיה לכם שיח יחד. זו ההמלצה הכי טובה ונכונה שיש לי לתת לך, לא לוותר. הכל אפשרי אם רק נרצה ואני בטוחה ומאמינה שאת מסוגלת להכיר ולצבור חברים בחיים. כאן בשבילך

חחח באתי להגיב סדרות.. תמצאי תחביב או סתם משהו שאת אוהבת לעשות גם אם אתה לא טובה בו.

סטיפס

מזדהה

נכון אני גם מסכים ^ מצד שני אתה גם לא בנעליים שלה אתה לא באמת יודע מה היא עוברת איך היומיום מה היא חושבת וכולי אבל כן אני מסכים שצריך לקחת פעולות כדי לשנות את המצב במידה והאדם רוצה בשינוי כלשהו

שואל השאלה:
^^^סתום סתום תפה
ולך הכי קל להגיד את זה כי בחיים לא חווית את מה שאני חוויתי ותאמין לי שניסיתי להכיר אנשים אבל אני פשוט לא מצליחה להיפתח לאף אחד .

ישנה כל היום

גם לי הייתה חרדה חברתית(לא קיצונית,אבל הייתי מאוד מתבייש ומתפדח לתקשר עם אנשים)ברמה שהייתי נהיה אדום מלדבר עם מישהו שאני לא מכיר הרבה זמן,הייתי מגמם בלי סוף
אבל אני יכול להגיד לך שככל שמכירים יותר אנשים זה כבר לא מכשול,היום אני טיפה מופנם עדיין אבל זה משתפר,עד לפני בערך שנה וחצי בקושי היה לי חבר אחד,עכשיו יש לי קבוצה של עשרה חברים טובים
בת כמה את?אם את בגיל של בית ספר/צבא את יכולה להכיר שם.
ואל תברחי לאלכוהול וסיגריות,זה רק יגרום לך להרגיש יותר חרא עם זה שאת לבד מעשנת ושותה כל היום

מוזמנת לדבר איתי, תצרע חברויות עם עוד אנשים, לא קל לסמוך על אחרים אבל בונים את האמון לאט לאט

כי כל אחד חווה דברים שונים^^
אולי חווית משהו דומה