שאלה כללית לאנשים שמבינים בהלכה, בעיקר דתיים לענות. מצטערת על ההטרדה ואם זה לא נוח תצאו מהשאלה

אני לא דתי אבל דבר ראשון חלק מהחזרה בתשובה זה למחוק כל קשר איתו ולחזור על זה בתשובה.
לא בתור ידיד ולא בתור מכר שלא יהיה איתך בקשר בכלל.

לחזור בתשובה על המעשה הזה זה אומר לעשות ווידוי על זנ חרטה על זה וקבלה שלא לעשות את זה יותר
וחלק מהחזרה בתשובה זה לנתק ממנו קשר

^^ בטח שזה משנה היא יהודיה ומעבר לאיסור החמור של נגיעה ונידה היא גם עשתה את זה עם גוי

שואל השאלה:
זה רק שאלה כללית. כמובן דבר כזה לא קרה

שואל השאלה:
והבנתי תודה לשני האנונימים

שואל השאלה:
וכידיד זה לא משנה אם הוא ערבי או יהודי, משנה אם הוא בן אדם. יש לי הרבה חברות ערביות בעבודה, אין הבדל בין גבר לאישה.
לגבי רגשות ואהבה זה כן משנה וכאן יש גבולות כמובן ובגלל זה גם שאלתי על זה.

שואל השאלה:
אני לא חוזרת בתשובה פשוט מנסה לא לעשות משהו שהוא אסור..

נשמע שאת מנסה להצדיק את עצמך למקרה ותעשי משהו לא נכון. כאילו לרכך לך את הנפילה לפני שהיא קורית, במקום למנוע אותה.
וזאת גישה לא נכונה לדעתי.

תשמעי, נקלעת למצב ממש לא טוב, אולי בעל כורחך. את בחורה צעירה, חבל להרוס לעצמך. אני חושב שזאת תהיה טעות לא לחתוך את הקשר הזה עכשיו כי זה עלול מהר מאוד להפוך לקשר אסור. מקווה שתעשי את הדבר הנכון...

מצרף מדריך לתיקון, נוסף על כך יש להתרחק ממנו ביותר ולתמיד.



1- הכרה בחטא - "אני יודע שמה שעשיתי היה דבר רע"

2- חרטה - "טעיתי, לא הייתי צריך לחטוא, זה לא שווה את זה ואני מתחרט"

3- עזיבת החטא - "*מוחק את האפליקציה של הסדרות*" לדוגמא

4- וידוי - "השם, אני מצטער, סליחה."

5- קבלה לעתיד - "אני מקבל על עצמי לעשות כל מאמץ שאני יכול כדי לא לחטוא שוב (במידה והחטא חוזר ונשנה ללא הצלחה להתגבר - "ואני מקבל על עצמי להתפלל להשם שיתן בי כוח לא לחטוא עוד")"

6- תקון הרע - בין אדם לחברו - "סליחה", בין אדם למקום - תלוי בסוג החטא, במידה ומדובר בעוון כרת אצרף נספח בנושא.


תשובה מילה במילה מהרב המחבר של "בהלכה ובאגדה":


הנה בואו תראו כמה חשוב לימוד תורה שאדם לומד ומשתדל להתבונן בו ולהבין את הדברים. הנה אנחנו נמצאים עכשיו בדיוק ביום הראשון של השובבי"ם, וידוע כמה הימים האלו מסוגלים לכפר על העוון הידוע של בטלה, השם יצילנו. הגמרא (מסכת נדה יג ע"א) אומרת, שמי שעובר על זה חס ושלום, חייב מיתה, וכמו שהעניש הקב"ה את ער ואונן והמית אותם בגלל העוון הזה. ואמרו עליו שם, שהרי הוא כאילו שופך דמים, וכעובד עבודה זרה, והרי הוא בנידוי, ונקרא עבריין, ואין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה, ועליו נאמר (ישעיה א טו): "יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ". ועובר על "לא תנאף", ומעכב את המשיח, וכאילו הביא מבול לעולם. עיין שם בדברים חמורים ונוראים ביותר, ועוד ועוד בזוהר הקדוש (פרשת ויחי) דברים מבהילים עד מאוד על המזלזל בדברים אלו, חלילה. וכתב מרן בשלחן ערוך (אבן העזר סימן כג ס"א) שעוון זה איסור גדול הוא, וחמור יותר מכל העבירות שבתורה. והעושה זה הרי הוא בנידוי, וכאילו הרג את הנפש. עי"ש.

רק שתהילות לאל מובא בזוהר הקדוש (פרשת ויקהל דף ריד ע"ב. רות אות יב) שעם כל החומרא הגדולה של העוון הזה, אבל אם יעשה תשובה בכל ליבו, אין דבר העומד בפני התשובה. ובפרט שלצערנו הרב, רבים לא מודעים בכלל לעוון זה. ופעם יהודי ירא שמים שזכה להיות בעל תשובה, אמר לי, שבעוונות הרבים בעבר בהיותו עדיין חילוני, מעולם הוא לא שמע על האיסור הזה. ובוודאי שלא ישמע, כי ממי היה לו ללמוד, שלחו אותו לאיזה בית ספר שאין בו לא תורה ולא יראה, לא קדושה ולא טהרה, המורים שם בעצמם הם סוררים ומורים, אם כן התלמידים מנין להם לדעת?! אם כן ברור שרבים המשחיתים והמקלקלים הם פשוט מסכנים, אין להם מודעות ולא שום דבר. עמי דעמי דארעא מדאורייתא ומדרבנן. אבל עכשיו שהם שומעים את חומרת הענין, עליהם להזדרז בעשיית התשובה, ויפה שעה אחת קודם, ובפרט בימים אלו שמסוגלים מאוד מאוד לתיקון עוון זה.

כמובן שהתשובה שעליהם לעשות, קודם כל זה: וידוי, חרטה וקבלה לעתיד, שיתחרטו ויכאב להם על השטויות שעשו, ובעיקר שיקבלו על עצמם להבא שלא לשוב למעשיהם הרעים. וכבר מיד על ידי התשובה שנעשית כהוגן בכל ליבם, הם נקראים בעלי תשובה ובגדר 'צדיקים' מכאן ולהבא, כמו שכותב רבנו יצחק בעל האור זרוע (חלק א סימן קיב): אחד חייבי לאוין ועשה, ואחד חייבי כריתות ומיתות בית דין, בין שהזיד בין ששגג, מיד כשהרהר תשובה, הרי הוא כצדיק גמור לכל התורה כולה, אלא שצריך לצער את עצמו ולסגף את גופו להתכפר לו מה שכבר עשה. עי"ש. ואם כן מה עם כל העבר? מה עם כל המעשים הרעים שקלקלו והשחיתו ארצה?! והרי הם צריכים לכפר עליהם, כדי שחלילה לא יקבלו עונשים קשים ומרים ויסורים בעולם הזה ובעולם הבא. ואיך ניצולים מהם? אז ברחמיו המרובים של הקב"ה, נתן לנו את חכמי ישראל שהורו לנו את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר נעשה. אומר המדרש (ויקרא רבה פרשה כה סימן א), אם נכשל אדם בעבירות חמורות שחייב בהם מיתה בידי שמים [כמו העוון החמור והנורא הזה כנ"ל], מה יעשה ויחיה? אם היה רגיל לקרוא דף אחד, יקרא שנים. אם היה רגיל לשנות פרק אחד, ישנה שנים, כי בכח התורה לכפר על כל העוונות החמורות ביותר, ומצילה אותו מכרת ומיתה ויסורים, השם יצילנו. ואם הוא לא יודע ללמוד, אומר המדרש, ילך ויהיה פרנס על הציבור וגבאי של צדקה והוא חי, כי גם בכח צדקה מרובה להגן מן היסורים, ומכל מקום מעלת לימוד התורה למעלה מכל, שתלמוד תורה כנגד כולם.

וכתב הגאון רבי אברהם מסוכוטשוב בעל האבני נזר שכדי לכפר על העוון החמור והנורא הזה, 'מידה כנגד מידה לא בטלה', וכיון שהוא חטא במוח, כך על ידי שיאמץ את המוח שלו בלימוד התורה, ולא יקרא רק סיפורי מעשיות ואגדות, אלא יתאמץ ללמוד דברים שצריך להתבונן בהם יותר ולתפוס ראש יותר, [וכל אחד לפי מדרגתו, שהרי לא הרי אברך שעוסק בתורה כל היום, כהרי אדם שעובד.] בזה יתכפר לו במה שחטא גם כן במוח. זאת ועוד, ישתדל לעשות גם כן תשובת המשקל, על ידי שידבר עם חבריו, ויבהיר להם את חומרת העוון הנורא הזה, ויציל אותם מבאר שחת, והקב"ה ישתבח שמו ישמח לקראתו וימחל לו, ושב ורפא לו, וכמו שנאמר (יחזקאל לג יא): "חַי אָנִי נְאֻם ה' אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע, כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה".

וכדאי שנקרא לפניכם מה שכתב מרן זצ"ל (שו"ת יביע אומר חלק א יורה דעה ס"ס יד): ומי יתן והיה לבב כל חכמי דורנו שלא להטריח על בעלי תשובה יותר מדאי בסיגופים ובתעניות, אשר לרגלי החולשה האיומה כשל כח הסבל, ולא יוכלו להימלט מחולאים וסכנות חס ושלום, ואולי ימנעו בכלל ולא יעשו תשובה. והלא עיקר התשובה היא עזיבת החטא, והתורה מגינה ומצילה, שאין לך מידה טובה ממנה, ומכפרת אפילו על עבירות חמורות. כמו שדרשו חז"ל (מנחות קי ע"א): "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם...", כל העוסק בתורה, אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם, שהתורה היא במקום העולה והמנחה, שהיא מכפרת על עוונותינו. ואמרו בערכין (טו ע"ב) שהתורה מכפרת אפילו על עוון לשון הרע, השקול כנגד שלש עבירות חמורות עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. ואף בעוון החמור של הוצאה לבטלה, אומר הזוהר הקדוש, שלימוד התורה מגן ומכפר. וכתב בשאילתות רבי חיים מוואלוז'ין, ששאלו לגאון מוילנא על תקנת מי שנכשל בעוון החמור הזה כמעט בפשע? והשיב כשעוסק בתורה, אין צריך לדאוג כלל. ואף על פי שבתיקוני הזוהר החמיר מאוד בזה, מכל מקום בסוף המאמר נמצא דבר טוב למבין, שכתב, שהתורה 'אורך ימים בימינה', פירוש שמצילה את האדם מן המיתה, 'ובשמאלה עושר וכבוד', שמצילה מן היסורים הקשים כמיתה. גם בשו"ת מהרש"ם הביא לשון הזוהר, שעל ידי תשובה שלימה ולימוד תורה, הכל ימחל לו. ומה שאמרו בזוהר פרשת ויחי שלא מועילה התשובה לעוון החמור של הוצאה לבטלה, היינו בלא לימוד תורה. עי"ש.

וכתב הגרש"ז אוירבך (שלמי מועד עמוד נז): השבים בתשובה, חייבים להאמין באמונה שלימה, שהקב"ה מוחל וסולח לכל השבים אליו באמת. וגם צריכים להודות להשם יתברך על שזיכה אותם לעמוד על האמת, ונתן להם לב טהור ומבין לשוב אליו באמת ובתמים. עי"ש. ואין ספק שעליהם לעבוד את השם בשמחה ולא חלילה בעצבות, וכמו שכתב רבי חיים ויטאל (שערי קדושה עמוד כד): דע כי העצבות גורמת מניעת עבודת השם וקיום המצוות, וביטול עסק התורה, וכוונת התפילה, ומבטל מחשבה טובה לעבוד את השם, והיא שער התחלת גירוי הסתת יצר הרע אפילו לצדיק. וכשעובד את השם בעיצבון, דומה לעבד העובד את רבו בפנים עצבות וזועפות, ועל ידי כך הקב"ה ושכינתו מסתלקים מעליו, אבל להיפך, בהיותו עובד את ה' בשמחה, מוסיפה לו השמחה חשק רב ואהבה להידבק בו יתברך. עי"ש. ישמע חכם ויוסף לקח, ובפרט בימים אלו של השובבי"ם, ויקבל על עצמו להרבות בעסק התורה, ובפרט בדברים שצריך להתבונן בהם, וכמו שבארנו לעיל.

וישתדל מאוד שתורתו תהיה נקיה וטהורה בלי דיבורים בטלים, ואשריו אם יוכל ללמוד בתענית דיבור. ופעם שמרן זצ"ל חיזק אותנו בישיבה על עסק התורה בהתמדה, התבטא בלשון זו: "אני מתחנן אליכם, תלמדו בתענית דיבור, אתם לא יודעים כמה שכר של הלומד בתענית דיבור, פי אלף יותר ממי שמדבר באמצע הלימוד". ומורנו ורבנו הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל בספר "אור לציון - חכמה ומוסר" (עמוד ל) כתב: והנה הרב נועם אלימלך כתב, שמי שעושה יום אחד תענית דיבור וקורא את התהילים שלוש פעמים, נחשב לו כ"תענית הפסקה" משבת לשבת, שמעלתו כאילו התענה שישים וחמש אלף ושש מאות תעניות. והרי זה קל, וכי לא כדאי ביום אחד להרוויח כל כך הרבה תעניות?! ומזה נלמד על אחת כמה וכמה לעוסק בתורה, שמעלתו הרבה הרבה יותר מקריאת תהלים, ואם כן מה גדולה מעלתו אם הוא עוסק בתורה בלי דיבורים בטלים, ובמיוחד מי שיש לו תאוה לדבר וסקרנות להתעניין בכל מיני נושאים ומתגבר על תאוותו ובולם פיו, מי יודע כמה זכויות והטבות הוא מוסיף לעצמו ולעולם כולו. עי"ש.

אה. אסור לה בכל מקרה להיות איתו בקשר במיוחד אם יש לה אליו רגשות.
אם היא אומרת אחטא ואשוב (האומר: אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה) - אז היא בבעיה מאוד גדולה

ואני לא דתי אבל זה מה שאני יודע. מקווה שאחד שיודע יותר יענה יותר טוב ממני

תשובה זה להביע חרטא אם כבר קרה המקרה ( במילים לדוג': אני מתחרט/ת על...*ולפרט את החטא* ) ווידוי - להתוודות שעשית את זה, ולקבל לא לחזור על החטא שוב בלי נדר, והשלב האחרון הוא באמת לעמוד בזה ולעזוב את החטא. ולא זה לא אומר שסוף העולם! "ניתן לתקן כל עוד הנר דולק" שמעת על זה? :) תהיי אופטימית השם לא מחפש עבירות של אנשים ממש ממש לא וגם כתוב - שהשם "לא בא בטרוניה עם בריותיו"- וגם אם קרה *בטעות* ונפלת זה אמנם חטא חמור מאוד, אין ספק. אבל זה לא שובר את התשובה שעשית מקודם היא נשארת במקומה. אבל אם את עושה תשובה אחרי שנפלת, אנו אומרת שוב - השלב הרביעי הוא גם חובה, והוא לבוא עם נכונות ולהשתדל לצאת מן החטא לתמיד באמת... וזה מה שהראשון שכתב התכוון
ב"תשובה" :). אשרייך שאת מנסה לתקן ומודעת לחטא הזה, השם אוהב אותך אחותי, אל תחפשי את עצמך כי השם סולח ומוחל לכולם ומתרגש כשבת שלו שלא שומרת כ"כ פתאום נזכרת בו, באמת! 3> מכולם אבל מאלה הרחוקים הוא ביותר מתרגש! ממליצה לך להשתדל להתחזק אולי קצת לשמוע מה היא היהדות קצת כדי להבין שהיא לא "רודפת" אנשים בחרב וחנית. אשרייך אחותי הצדיקה! 3> ואם בכלל לא נקלעת לחטא אז אל תתקרבי אליו, זו ההשתדלות שאת צריכה שתהיה לך =)

בבקשה אחות 3>.

שואל השאלה:
זה היה שאלה של חולשה לרגע
כמובן לא קרה כלום ולא יקרה כלום, לא אהיה בקשר עם מישהו לא יהודי.

תודה לכולםם