שאלה עמוקה אז רק אם יש לכם כוח

קראתי ברפרוף וזה נראה שאת פשוט לא באמת מקשיבה או מתעניינת גם אם את חושבת שכן ואתה לא מנסה בכלל להבין את הצד השני כי את לא יודעת איך או משהו

את תהיי מי שאת, אולי הסביבה לא מתאימה לך אם את בכל זאת רוצה להשאר בסביבה ולנסות לגלות אמפתיה אולי טיפול פסוכולוגי יעזור או עצות ❤❤

הכל בסדר
את לא צריכה לשנות את עצמך כי לאחרים קשה לקבל אותך
פשוט תתנהגי בכבוד, ואם חברה שלך באה לפרוק פשוט תקשיבי לה וזה הכל
לא צריך להרגיש אמפתיה למה שהיא מרגישה, גם אני כזו ולא כל דבר נוגע בי, ולי זה לא מפריע שזה ככה. אני כן מקשיבה ואני כן שם בשביל חברות שלי כי אכפת לי מהן.

אני לא חושבת שאת צריכה לתת לסביבה לשפוט אותך, זה האופי שלך וזה מה שמאפיין אותך, אל תתייחסי לטענות של אנשים שמרימים גבה כי בסופו של דבר את תתני להם לשלוט בך... צריך להתמודד עם מה שנולדנו איתו ולהגיד תודה

שואל השאלה:
אני כן מקשיבה אבל אני יושבת ומקשיבה ומרגישה בתחושת אי נוחות כזאת. אני לא יודעת להתרגש בשבילהן כזה. אבל למשל חבר שלי אמר לי היום זתם משהו שהיה לו היום באימון והוא שמח ואשכרה חייכתי. אני כן אוהבת את חברות שלי אבל אני לא מצליחה להתרגש ולהתאכזב בשבילהן

ואת לא צריכה להתרגש ולהתאכזב בשבילן, זה שלהן.
להיות שם זה מעל ומעבר

אדישות יתר ככה זה נראה ובהתחייבות זה רק יפגע בך חברתית, משהו שאפשר לשנות בלי בעיה

מסכימה^

שואל השאלה:
אבל איך משנים את זה זה מה שאני שואלת

ס ב ל נ ו ת
והרבה ממנה לאחרים ולבעיות שלהם,
תחשבי הרי כשקשה לך את רוצה שיקשיבו נכון?

פשוט האישיות שלך, אולי קיבלת מההורים? רוב האישיות של נערים ונערות מגיעה מההורים, בכל מקרה זה לא שעכשיו נדפקתתני לזה זמן, בקשר לזה שאת לא אוהבת ילדים, זה נורמאלי, הרבה לא אוהבים ילדים בעיקר קטנים פשוט בגלל האישית שלהם שהיא בדרכ מעצבנת כי הם עדיין קטנים

עצם זה שאת שואלת אתזה מראה שכן יש לך אמפתיות ואכפתיות לאחרים את רק צריכה למצוא את הנקודת רגש הזאת אצלך ותקחי אותה למקום טוב יותר

יש סיכוי שאת סוציופתית

לפני הכל נראה לי שזה משהו שכדאי ללכת לטיפול פסיכולוגי בשבילו ובאופן כללי לחקור אותו עם עצמך בלי לשפוט את עצמך.
עכשיו אני חושב שעצם העובדה שאת מזהה שחוסר האמפתיות שלך פוגע באנשים ואת מרגישה רע עם זה כבר מראה שיש בך אמפתיות אז יכול להיות שכל מה שאת צריכה זה ללכת ולחזק את הנקודה הזאת שיכול להיות שהיא נקודת ההתחלה שלך כלומר לא עכשיו להלקות את עצמך על זה שלא הקשבת לחברים שלך שיכול להיות שזה משהו שאת כבר עושה. במקום זה את יכולה ללכת ולהתנצל בפני מי שפגעת בו ולדבר על העניין הזה ויכול להיות מאוד שתרצי להקשיב לו יותר בשיחה הזאת ויהיה אכפת לך יותר כי את כבר מחוברת לרגש הזה של האשמה שפגעת בו ואת באה ממקום של לשפר ולהבין יותר את האחר ואולי גם מתוך זה להרגיש קצת בשבילו וזה יכול מאוד לאמן את השריר הזה.
אבל אני לא אומר לך מה לעשות וגמובן שאת מוזמנת לעשות עם זה מה שאת רוצה.
באהבה :)

יש אנשים שפחות מתרגשים.
זה לא משהוא רע.
לך יש תכונות אחרות שטובות בך.
לא כולם מכילים( מספיק יש לנו את החיים של עצמנו).
זה בסדר.
אם יש משהוא ספציפי, כמו לדוגמא: חבר טוב שרוצים לעזור לו, אז אפשר לנסות לתת תחושה טובה, למרות שזה לא בטבע שלנו..