איך אפשר להיות דתי אם התנ"ך סותר את עצמו מלא פעמים?

שואל השאלה:
אתה קראת מה שרשמתי?

כי אסור ללמוד את התנ"ך בצורה שטחית, צריך להבין את הפסוקים כמו שצריך לפי ההקשר האמיתי שלהם.

הגמרא במסכת עבודה זרה ד ע"א מביאה הרבה דוגמאות שבהם שני פסוקים "סותרים" אחד את השני, אבל שהיא מתעמקת במשמעות האמיתית שלהם - היא מביבנה שהם לא סותרים אחד את השני, אלא כל פסוק דיבר על מקרה אחר. ממש ממליץ לעבור על הדף הזה בגמרא כדי להבין איך הפסוקים לא בותרים אחד את השני, אלא יש להבין על מה דיבר הפסוק הזה כאן ועל מה דיבר הפסוק ההוא שם.

לגבי מה שרשמת: בקהלת ממש לא לר שום שאין כלום אחרי המוות, להפך רשום רוח האדם תגיע לאלוקים:"מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ" (קהלת ג, כא), "וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה; וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר נְתָנָהּ" (קהלת יב, ז).

הנביאים אחרים לא אמרו להפסיק להיות אובססים לאלוקים, אלא גינו את אנשים מושחתים שסתם מביאים קרבנות, אבל מתנהגים רע. אבל וודאי שקנאה לה' יתברך - היא דבר טהור, כאשר היא באה ממקור טהור ולא ממניע של להתנשא על אחרים וכו'.

באמת שהייתי רוצה לעזור לך, אם אתה צריך. למד תנ"ך עם מקראות גדולות, עיין בתולדות אהרון לראות איך חב"ל פירשו פסוק כזה ואחר וכו'.

^למה ציווים אלוקיים אמורים להיות מוגבלים להגיון המוגבל שלך? הרי זה אמור להיות הרבה יותר עמוק ממה השכל המוגבל שלך מסוגל לתפוס ורק ככה יש לנו מקום לאמונה והתבטלות לדברי ה' יתברך. זה שלא אם אני לא מבין מישהו שיודע הרבה יורת ממני (והוא אחד שהוא יודע הכל) - אז אני לא עושה את זה.

זה שאתה מציג את הפרשנות שלך לדברים וחושב שזה סותר, זה לא אומר כלום חוץ מזה שלא באמת הבנת את התנך.

התנ"ך לא סותר את עצמו, ואם היית לומד אותו בצורה הנכונה היית מבין שמה שכתבת למעלה לא נכון בכלל.

כמובן שהוא לא סותר כלל ומי שחושב כך פשוט לא הבין

גדולי הדורות יודעים את התנך בעל פה ישר והפוך ומסתדרים אחלה