6 תשובות
זה לא קשור לדור
זה קשןר לבני אדם ונוער .
ובני נוער בכללי נורא מרושעים
אבל זה דיי בנורמל שלאנשים לא יהיה ככ אכפת ממוות של אנשים שהם לא מכירים
זה קשןר לבני אדם ונוער .
ובני נוער בכללי נורא מרושעים
אבל זה דיי בנורמל שלאנשים לא יהיה ככ אכפת ממוות של אנשים שהם לא מכירים
גועל נפש
כל אחד והחרא שלו , אף אחד לא מתעסק בלדאוג לאחרים "וברגישות" כמו שאת אומרת כל אחד מתמודד עם הדברים שלו ושוכחים מאחרים לפעמים
לתשובה למעלה- את לא צריכה להכיר מישהו בשביל שיהיה לך אכפת שאדם מת. במיוחד כשמדובר פה על ילד, את לא צריכה לבכות או משהו אבל זה כן אמור להזיז לך כי זה צובט/כואב בלב שילד התאבד.
זה עצוב ממש, וזה נובע לדעתי מדבר אחד, וזה זה שכולם חושבים היום שהם הדמות הראשית..
זה בסדר לחשוב שאתה הדמות הראשית בצורה שאתה צריך להאמין בעצמך והכל, אבל זה מפסיק להיות בסדר כשאתה חושב שהעולם סובב סביבך ויש דברים שלאחרים אסור ולך מותר.
למשל אנשים מסויימים שמצפים שאסתכל להם בסטורי (בווצאפ) ואני סבבה עם זה, אבל אני רואה שהם לא מסתכלים לאף אחד, וכששאלתי אחד מהם למה הוא אמר שאין לו זמן, וזה היה נראה שהוא עמד לפלוט "כי אתם לא מעניינים מספיק.."
וזה רק על באמת קצה הקרחון.
דוגמא לדמות ראשית היא זו:
למשל ביום ראשון נסעתי באוטובוס והייתי חצי רדום עם אוזניות, כאילו לא הייתי מרוכז כל כך אבל כן עייני היו פקוחות וכו..
ובבת אחת מי שישב מולי הסתובב אחורה, ואמר לי "שומע? פעם אחרונה שאתה בועט בכיסא שלי, סבבה?" תוך כדי שהוא מפשיל שרוולים וחושף את השרירים שלו. (אגב לא רציתי להיכנס למכות או משהו כזה כי זה פשוט לא אני וזה לא מה שאני מאמין בו.. אבל כשיש לך גז פלפל בכיס (לומד בירושלים) אז.. הקרב לא פייר, ואפשר לומר שהבאתי רובה לקרב סכינים והייתי כנראה מנצח)
מה הקטע? אם הוא היה מבקש בנחמדות אז סבבה.. הוא לא ביקש פעם אחת אפילו, הוא פשוט מיד הרגיש את הצורך להפגין את החוזק שלו ואת זה שהוא דמות ראשית, אגב זה מתבטא בזה שאחרי זה המשכתי איתו לעוד אוטובוס שהוא אוטובוס עירוני (בניגוד לקודם) והוא צפוף ובעוד שאני קמתי ממושבי למישהי מבוגרת - הוא נשכב על השני מושבים שלו, כשבמושבים שממולו היה התיק שלו גם כן שוכב.
עכשיו אני לא שופט אותו, כי זה לא ממקומי, אני לא יכול לומר אם הוא היה רע או לא בגלל שאני לא יודע את העבר שלו, אבל.. זה כן גורם לי להבין מה אני לא רוצה להיות, וגם מה הילדים שלי שבע"ה אחנך אותם שונה.
אני יודע שלא אוכל לשנות את העולם עם הדעה שלי, אבל אני יודע שאוכל להמשיך את המעטים שהם כמוני וכמוכם שהם גם מאמינים שזה לא בסדר..
מקווה שיום אחת אמצא את האחת שהיא כמוני בדעותיי ויהיה טוב :)
זה בסדר לחשוב שאתה הדמות הראשית בצורה שאתה צריך להאמין בעצמך והכל, אבל זה מפסיק להיות בסדר כשאתה חושב שהעולם סובב סביבך ויש דברים שלאחרים אסור ולך מותר.
למשל אנשים מסויימים שמצפים שאסתכל להם בסטורי (בווצאפ) ואני סבבה עם זה, אבל אני רואה שהם לא מסתכלים לאף אחד, וכששאלתי אחד מהם למה הוא אמר שאין לו זמן, וזה היה נראה שהוא עמד לפלוט "כי אתם לא מעניינים מספיק.."
וזה רק על באמת קצה הקרחון.
דוגמא לדמות ראשית היא זו:
למשל ביום ראשון נסעתי באוטובוס והייתי חצי רדום עם אוזניות, כאילו לא הייתי מרוכז כל כך אבל כן עייני היו פקוחות וכו..
ובבת אחת מי שישב מולי הסתובב אחורה, ואמר לי "שומע? פעם אחרונה שאתה בועט בכיסא שלי, סבבה?" תוך כדי שהוא מפשיל שרוולים וחושף את השרירים שלו. (אגב לא רציתי להיכנס למכות או משהו כזה כי זה פשוט לא אני וזה לא מה שאני מאמין בו.. אבל כשיש לך גז פלפל בכיס (לומד בירושלים) אז.. הקרב לא פייר, ואפשר לומר שהבאתי רובה לקרב סכינים והייתי כנראה מנצח)
מה הקטע? אם הוא היה מבקש בנחמדות אז סבבה.. הוא לא ביקש פעם אחת אפילו, הוא פשוט מיד הרגיש את הצורך להפגין את החוזק שלו ואת זה שהוא דמות ראשית, אגב זה מתבטא בזה שאחרי זה המשכתי איתו לעוד אוטובוס שהוא אוטובוס עירוני (בניגוד לקודם) והוא צפוף ובעוד שאני קמתי ממושבי למישהי מבוגרת - הוא נשכב על השני מושבים שלו, כשבמושבים שממולו היה התיק שלו גם כן שוכב.
עכשיו אני לא שופט אותו, כי זה לא ממקומי, אני לא יכול לומר אם הוא היה רע או לא בגלל שאני לא יודע את העבר שלו, אבל.. זה כן גורם לי להבין מה אני לא רוצה להיות, וגם מה הילדים שלי שבע"ה אחנך אותם שונה.
אני יודע שלא אוכל לשנות את העולם עם הדעה שלי, אבל אני יודע שאוכל להמשיך את המעטים שהם כמוני וכמוכם שהם גם מאמינים שזה לא בסדר..
מקווה שיום אחת אמצא את האחת שהיא כמוני בדעותיי ויהיה טוב :)
זה ממש לא רק הדור הזה
באותו הנושא: