קרה לכם שהגעתם למצב שאפילו קשה לכם להסתכל במראה?

כן כי בחדר שלי יש תאורה מזעזעת

כן
אני עדיין לא מסוגלת להסתכל במראה בגלל ההפרעת אכילה

כן, עד היום קשה לי..
כשאני מסתכלת על עצמי במראה אני רואה את כל הפגמים - את הפצעים, הצלקות, איך השיער שלי נראה, הגוף שלי, המשקל שלי וכו'.. קשה לי לראות את זה.
אני נמנעת בדרכ מלהסתכל על עצמי במראה(ולפעמים גם בתמונות), כי אני יודעת שזה יוריד לי את הביטחון פי שניים.
בבית ספר בכלל, אם אני הולכת לשירותים, כשאני שוטפת ידיים אני מרכינה את הראש למטה כדי לא להסתכל על עצמי, אני יודעת שאני נראית מזעזע.
הלוואי והיה לי קל לחשוב אחרת ואני באמת מנסה לשנות את עצמי והכל אבל כרגע בכל אופן, זה כמעט לא אפשרי בשבילי להסתכל במראה.

ברוך השם לא

רק השיער עושה בעיות קשה לי לסדר אותו ולא באלי להסתפר כי שיער ארוך עלי תראה טבעי ונכון יותר מקצר

כן

כן לפני כמה שנים.

כן

כן, יותר מידי פעמים..
אם זה בגלל שנפלתי על כל הפרצוף עד שלא יכולתי להסתכל על עצמי במראה חודש בגלל כל הדם
ואם זה בגלל שהרגשתי רזה מידי עד שרואים רק עצמות או שסתם הפנים שלי לא הסתדרו לי בנראות וזה הרגיש כאילו אני מסתכלת על זומבי או על מין יצור מגעיל ומוזר ולא מוגדר..
הדרך לצאת מזה זה פשוט להסתכל על עצמך כל יום במראה ופשוט לצעוק לעצמך שאת/ה יפה כמו שאת/ה, את/ה יפה עם הפצעים, עם החתכים, עם הסימני מתיחה, עם האקנה, ועם כל כולך.
עשיתי את זה במשך חודשיים וזה עזר לתקופה מסויימת אך בזמן האחרון זה שוב חזר ולא משנה כמה אני מנסה "לשקר" לעצמי שאני יפה זה לא עוזר ואני עדיין רוצה להקיא כל פעם שאני מסתכלת במראה

לצערי כן ועד היום זה ככה

כן