הרפורמה המשפטית" של לוין מה זה?

שואל השאלה:
תפרט בבקשה

אם אתה רוצה ממש להבין את זה תקרא ספרים שנכתבו על זה בכל מקרה זה יהיה יותר טוב מתשובות שתקבל פה

מה שקורה היום במדינה זה שבג"ץ יכול לפסול כל חוק שמועבר על ידי הכנסת
עכשיו הבעיה מתחילה כאשר יש 11 שופטים בבית המשפט העליון והם נבחרים על ידי וועדה שמרכיבה את שר המשפטים ועוד שר אחד (שמשתייכים לקואליציה)
שני חברי כנסת בדרך כלל אחד מן הקואליציה אחד מן האופוזיציה
שני חברים מלשכת עורכי הדין
נשיא הית המשפט העליון ושני שופטים נוספים.
בסופו של דבר שורה תחתונה מה שקורה זה שהשופטים ועורכי הדין בוחרים את השופטים שמתחשק להם. אם יש להם שני מועמדים אחד שמאלני ואחד ימני או אחד אשכנזי ואחד מזרחי הם יכולים לבחור באחד שמתאים יותר לאג'נדה שלהם.

במקרה שיש ממשלת ימין אז בוועדה למינוי שופטים יש שלושה חברים בעלי אג'נדה ימנית (שני שרים וחבר כנסת אחד)
ולעומת זה ששה חברים בעלי אג'נדה שמאלנית (שלושה שופטים שני עורכי דין וח"כ אחד)
כל זה במציאות שבה רוב העם בחר באג'נדה הימנית
עד כאן המציאות עובדות כמו שהם.

הבעיה האמיתית מתחילה ברפורמה שאותה עשה אהרון ברק נשיא בית המשפט העליון לפיה שופטים יכולים לפבול חוקים בגלל עילת הסבירות, כלומר בגלל שהחוק לא נראה להם סביר. סביר לפי איזה קריטריונים לפי איזה הגדרות? לא ידוע
בנוסף שופט יכול לפרש את כוונת המחוקק לפי איך שזה נראה לו באופן אישית לא משנה מה החוק אומר אני בתור שופט יכול לקבוע אחרת רק בגלל שזה נראה לי מה שהתכוונו חברי הכנסת שהעבירו את החוק.

אם כן יוצא מצב שבו שופטים שנבחרו בניגוד לרצון העם מנהלים את המדינה לפי האג'נדות הפרטיות שלהם העם בחר ממשלה ימנית הדמוקרטיה מחייבת את זה אבל בית המשפט מנהיג ממשלה עם אופי שמאל

שואל השאלה:
יונה תודה על התשובה המורחבת , אני עדיין מבין מעט מהחוק שפירטת , אבל אין בכוונתי לקורא ספרים על זה ..
אבל אני רוצה לשאול בית המשפט לא היה עוד מלפניכן בצד השמאלני

לפני הרפורמה של אהרן ברק?
מן הסתם הגיוני שכן אבל השופטים לא איגדו בידיים שלהם כל כך הרבה כמו כוח כמו בימים האלה.
לא בוועדה לבחירת שופטים ולא בעילת הסבירות.
רק שתבין עד הסוף עילת הסבירות משמעותה גם אם כל העם בחר בנציגי ציבור שהעבירו חוק אחד שבשבילו הם נבחרו.
יגיע מקרה לבית המשפט ושופט על דעת עצמו בלי שום סמכות אחרת חוץ מהיותו שופט יחליט לפסול את החוק או לא לנהוג לפי החוק אך ורק מפני שזה לא נראה סביר בעיניו. זאת הדמוקרטיה שכולם נלחמים עליה.

בנוסף נושא צדדי אבל קשור לגמרי לנודא הזה הוא היועץ המשפטי לממשלה. במקור תפקידו של היועמ"ש הוא לייעץ לממשלה ולנציגיה בנושאים משפטים, לייצג אותם בבית המשפט כאשר נדרש, ולתבוע בשמם בבית המשפט תראה את זה כעין עורך הדין של הממשלה.
עד שהגיע היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר והחליט שהוא לא מעוניין לייצג את הממשלה כי היא מתנהלת בבצורה שלא מתאימה לאג'נדה שלו. מילא זה אבל הוא גם החליט שהממשלה לא זכאית לשום יצוג פרטי מצד כל עורך דין שהוא.
ככה קורה שוב פעם אדם יחיד פרטי על דעת עצמו מגביל את הממשלה שנבחרה על ידי רוב העם.

הרפורמה של לוין אמנם לא נקייה מסכנות ופגמים. שהרי לפי הרפורמה בית המשפט לא יכול לפסול חוקים שממשלה ממש מעוניינת לחוקק וכך ניתנת לממשלה יד חופשית ולכאורה בלתי מרוסנת.
לפי תכנית הרפורמה ההגבלה והריסון היחיד שיש באמת לממשלה הוא העם עצמו ממשלה שתלך רחוק מידי בחקיקת חוקים שפוגעיל בזכויות האדם העם עצמי לא יבחר בה והיא תיפול.
זה לא מצב מושלם אבל הבחירה היא מאוד פשוטה האם אנחנו נותנים את רוב הכוח בידי האנשים שרוב העם בחר בהם או שאנחנו נותנים את כל הכוח בידי אנשים שאף אחד לא בחר בהם.

הרפורמה המשפטית זו סדרה של חוקים שממשלת ישראל מתכננת להעביר שמטרתם לצמצם את הכוח של בית המשפט העליון. אני אסכם לך את עיקרי התוכנית ואשתדל לא לערב דעות פוליטיות:

א. פסילת חוקים:
1. תחוקק פסקת התגברות. שזה אומר שהכנסת תוכל, ברוב של 61 מחבריה, לשוב ולחוקק חוק שחוקק ונפסל בבית המשפט העליון. תוקף החוק יהיה 4 שנים, או עד שנה לאחר תחילת כהונת הכנסת הבאה, המאוחר מביניהם.
2. בית המשפט לא יוכל לדון בחוקי יסוד, והם יהיו חסינים מפסילה.
3. פסילת חוקים תתאפשר בבית המשפט העליון בלבד, בהרכב מלא של 15 שופטים, וברוב של 12 שופטים.
4. הגבלת משך הדיון על פסילת החוק.

ב. עילת הסבירות:
ביטול השימוש בעילת הסבירות - מצב הקיים היום בו בית המשפט יכול לפסול הוראה מנהלית (אבל לא חוק), בטענה שהמינוי "איננו סביר", ולא נלקחו בחשבון השיקולים הראויים.

ג. היועמשים:
מינוי היועץ המשפטי לממשלה והיועצים במשרדים בידי הממשלה והשרים, הגדרת חוות דעתם ככזו שאינה מחייבת את הממשלה, ומתן אפשרות לממשלה לייצוג משפטי עצמאי בבית המשפט.

ד. הועדה לבחירת שופטים:
1. הרחבת הוועדה לבחירת שופטים מתשעה חברים לאחד עשר, בהם שבעה שימונו על ידי הקואליציה, אחד מהאופוזיציה ועוד שלושה שופטים ששניים מהם ימונו על ידי נשיאת העליון בכפוף לזכות וטו של שר המשפטים.
2. ביטול הבחירות החשאיות בכנסת לבחירת חבריה בוועדה. במקום זאת ימונו ראשי ועדת הכנסת וועדת החוקה, חוק ומשפט כנציגי הקואליציה, ויו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה כנציג האופוזיציה.
3. שינוי הרוב הנדרש למינוי שופטי בית המשפט העליון לרוב רגיל, במקום שבעה מתשעת חברי הוועדה (לבחירת שופטים של יתר הערכאות, מלבד העליון, נדרש רוב רגיל גם לפני הרפורמה).
4. עריכת שימוע פומבי בועדת החוקה, חוק ומשפט למועמדים לכהונה בבית המשפט העליון.
ביטול שיטת הסניוריטי. נשיא בית המשפט העליון לא יהיה השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון, אלא ייבחר על ידי הוועדה לבחירת שופטים ואף יוכל להיות אדם שמעולם לא כיהן כשופט בבית משפט העליון.
5. קציבת כהונת נשיא בית המשפט העליון וסגנו לשש עד שבע שנים, שבסיומן ישובו לכהן כשופטים מן המניין בבית המשפט העליון.