אנשים שחווים/חוו דיכאון, איך זה מרגיש? מה אתם מרגישים?

חרא סתם סליחה על החוסר פירוט אני אישית מרגיש שאני לא מצליח להנות מכלום גם דברים שאהבתי פעם ולא משנה מה תעשה אולי תהיה שמח לכמה שעות אבל אז תהיה עוד פעם בדאון אפילו גדול יותר

אממ קשה לי לתאר את זה..
חרדה זה סוג של פחד נוראי
ודיכאון זה כול כך הרבה רגשות מעורבבים או תחושת ריקנות

חרא
אם את/ה רוצה פירוט אז בפרטי

מרגישים ריקנות תמידית
יש פעמים שפחות מרגישים ויש פעמים שממש מרגישים, אבל ההרגשה היא מזעזעת כך או כך
מרגישים כאילו לשום דבר אין משמעות ולפעמים הדיכאון גורם לאנשים לחשוב שאף אחד לא אוהב אותם באמת

רק אומרת שגם לא תמיד יודעים, אובחנתי שנתיים אחרי במקרה

תחושת ריקנות ושאני כבר מרגישה משהו לרוב זה עצב אני לא אומרת שאין תקופות יפות

אני מרגישה ריקה ברוב הזמן.

אם לבן אדם רגיל יש לפעמים עצב בתוך שמחת החיים
אז לבן אדם דכאוני יש לפעמים שמחה בתוך עצבות החיים, לפעמים משהו ממלא את החלל, אבל בד"כ זה כמו בור בלי תחתית ,שכל פעם שמסתכלים לבפנים נופלים עוד יותר עמוק
וזה בערך על רגל אחת.

אני לא יודעת איך להסביר את זה ככ אבל בעיקר יש חוסר רצון ללעשות כל דבר אין חשק לעשות דברים שנהניתי מהם פעם וקשה יותר להסתכל על דברים באופן אופטימי בי הדיכאון פגע עם הפרעות אכילה והכל התערבב ביחד ופשוט נוצר מצב שלא יצאתי מהחדר כמעט בכלל קשה לקום בבוקר וקשה לעשות דברים גם אם הם הכי פשוטים שיש כי אתה מרגיש שאתה פשוט ריק ואין סיבה לעשות דברים שהם בסיסיים כמו לקום בבוקר ולהתארגן לעבודה/ללימודים

אתה פשוט תקוע בתוך בועה של עצבות שבתוכה יש את כל המחשבות שלך

חוסר רצון לחיות חוסר רצון לעשות דברים שאני אוהב לקום מהמיטה להיות אם אנשים לתקשר ללכת לבצפר , עצוב כל כך עד לרמה שזה כואב פיזית , חרדות באות אם זה לי אישית... הכל מתערבב ונמאס לי מעצמי וזה כזה בערך ..

בייסיקלי כלום
פשוט ריקנות כזאת, עייפות, חוסר מוטיבציה ודברים בסגנון..
(אני רק אומרת שלא אובחנתי, ככה שאני לא יודעת בדיוק אם זה היה דיכאון ולא רוצה לאבחן את עצמי או משהו.)