5 תשובות
דבר ראשון אני גם ממש רגישה וזה בסדר להיות רגיש ולבכות(ובנים רגישים זה גם מושך) . אתה צריך לנשום רגע לנקות את כל המחשבות ולהירגע אחרי זה תצא רגע לשקיעה היפה תעשה סיבוב תנשום אוויר! ותזכור שיש לך משפחה חברים והכל יהיה בסדר הרגע עכשיו נראה שהכל חרא וזה לא יגמר לעולם אבל זה יום כזה פשוט והכל בסדר . לכולם יש קשיים בחיים ובסוף כל קושי הוא גם יכול להוציא דברים טובים וגם אם אתה מרגיש שלאף אחד לא חשוב ממך זה ממש לא נכון! אתה רק מרגיש ככה עכשיו ועובדה שכתבתי לך הןדעה כל כך ארוכה אז כנראה שזה חשוב לי!
אחי גם אני מיתמודד עם אותו דבר
תכתוב לי הודעה אח שלי היקר
אחי תכתוב לי עכשיו אני יכול לדבר
היי אנונימי,
קראתי את הפוסט שלך ופשוט לא יכלתי להתעלם. אני שומעת את התסכול והקושי שלך, שומעת את הכאב, שומעת שאתה מנסה להחזיק את הדמעות ופשוט לא מסוגל. אתה מספר על ההתמודדות עם ה-ocd, הטורט והחרדות, התמודדות יום יומית שלך עם עצמך, כאילו אף אחד לא מסוגל להבין בכלל מה קורה לך עמוק בפנים... וגם כשבשגרה הכל רגיל כביכול, איך שיר אחד תמים יכול לצבוט בלב ולעורר בך כאלה רגשות של קושי ועצב, וההתמודדות היא לא רק עם עצמך אלא גם עם הסביבה, שמצפה ממך שתתנהג כמו "גבר" ולא תבכה או תביע רגשות. אני יכולה רק לתאר לעצמי עם מה אתה מתמודד, זה נשמע קשה נורא....
ולמרות זאת, מתוך כל הקושי, העצב וההתמודדות ששואבת ממך כל כך הרבה אנרגיות וכוחות, מצאת לנכון לשתף ולכתוב את שעל ליבך, משאיר עוד פתח לתקווה והזדמנות לשינוי והתרוממות. אני בטוחה שזה דבר שדורש המון כוחות ואומץ.
יקר, אתה מספר שאתה יודע שאנשים אוהבים אותך אך חושש שאף אחד לא יתמוך בך. אולי בכל זאת יש שם איזה מישהו שאתה סומך עליו שתוכל לשתף אותו במה שאתה עובר, במחשבות ובקשיים? אני בטוחה שזה יוכל קצת להקל ולסייע.
אם תרצה, אשתף אותך שאני מתנדבת בעמותת סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. אתה מוזמן לפנות אלינו בצ'אט, אפשר גם באופן אנונימי, ואחד מאיתנו ישמח לסייע, להקשיב, להיות לך אוזן קשבת, לנסות למצוא פתרונות למצוקה ובעיקר לחבק. מחכים לך שם.
תזכור, אתה לא לבד.
שלך,
מתנדבת בסה"ר.
קראתי את הפוסט שלך ופשוט לא יכלתי להתעלם. אני שומעת את התסכול והקושי שלך, שומעת את הכאב, שומעת שאתה מנסה להחזיק את הדמעות ופשוט לא מסוגל. אתה מספר על ההתמודדות עם ה-ocd, הטורט והחרדות, התמודדות יום יומית שלך עם עצמך, כאילו אף אחד לא מסוגל להבין בכלל מה קורה לך עמוק בפנים... וגם כשבשגרה הכל רגיל כביכול, איך שיר אחד תמים יכול לצבוט בלב ולעורר בך כאלה רגשות של קושי ועצב, וההתמודדות היא לא רק עם עצמך אלא גם עם הסביבה, שמצפה ממך שתתנהג כמו "גבר" ולא תבכה או תביע רגשות. אני יכולה רק לתאר לעצמי עם מה אתה מתמודד, זה נשמע קשה נורא....
ולמרות זאת, מתוך כל הקושי, העצב וההתמודדות ששואבת ממך כל כך הרבה אנרגיות וכוחות, מצאת לנכון לשתף ולכתוב את שעל ליבך, משאיר עוד פתח לתקווה והזדמנות לשינוי והתרוממות. אני בטוחה שזה דבר שדורש המון כוחות ואומץ.
יקר, אתה מספר שאתה יודע שאנשים אוהבים אותך אך חושש שאף אחד לא יתמוך בך. אולי בכל זאת יש שם איזה מישהו שאתה סומך עליו שתוכל לשתף אותו במה שאתה עובר, במחשבות ובקשיים? אני בטוחה שזה יוכל קצת להקל ולסייע.
אם תרצה, אשתף אותך שאני מתנדבת בעמותת סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. אתה מוזמן לפנות אלינו בצ'אט, אפשר גם באופן אנונימי, ואחד מאיתנו ישמח לסייע, להקשיב, להיות לך אוזן קשבת, לנסות למצוא פתרונות למצוקה ובעיקר לחבק. מחכים לך שם.
תזכור, אתה לא לבד.
שלך,
מתנדבת בסה"ר.