מי שהיה בפנימייה שיכנס

למדתי בפנימייה מכיתה ט- יב (חצי שנה כי היה קורונה)
אני יכולה להגיד לך שזה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים שלי ומצטערת שלא הלכתי לפנימייה מכיתה ז', הרגשתי שאני מוכנה לא לראות את ההורים שלי כל השבוע (זה קשה לפעמים) לא תמיד הרגשתי בחסרונם כי החברים לשכבה והמדריכים כל כך נתנו אווירה משפחתית סיימתי בית ספר עוד מעט 4 שנים ויכולה להגיד לך שהם עדיין חברים שלי, תמיד יהיו שם.
בשביל לעזור לך את צריכה לבדוק עם עצמך אם את מוכנה נפשית לזה, לקרוא ולבדוק כל פנימייה שעולה בדעתך (חקלאית, חינוכית, נוער בסיכון) לבדוק את הכל ולגשת.
לכי ליום פתוח תראי איך שם ותחליטי

מוזמנת לשתף על איזה פנימיות חשבת ואגיד לך את דעתי עליהן (הייתי אמורה לעשות שנת שירות אז אני מכירה כמה מקרוב)

לצערי החוויה שלי מפנימיה קצת שונה ממי שכתב פה
הייתי ארבע וחצי שנים בפנימיה(ח-אמצע יא)
סבלתי ושנאתי כל רגע, הרגשתי כלואה ושאני מפספסת המון דברים, לחץ נפשי בדידות ואפס זמן פנוי
אבל זאת היתה החוויה שלי, זה נורא תלוי בך ולאן את הולכת
יכולה לומר מניסיון שזה לא מתאים לכל אחד אבל זה יכול או לשנות לטובה או לרעה