ניראלי מתפתח עליי חרם.

שואל השאלה:
יד אחת על ילדה אחת איזה לקלל את חושבת שלא ניסיתי לקלל כבר לא היה לי כוח כבר רק רציתי שהיום יגמר רציתי ישר ללכת הבייתה ולשכוח מהכל

שואל השאלה:
ומה הקטע המחכנת לימדה באותו שיעור ובמקום לעצור את סה היא הסתכלה עליי ופתחה תעיניים והמשיכה ללמד במקום לעצור הכל אבל היא המשיכה בשלה כי לימודים זה הכל בחיים. גם אם הם ידקרו אותי בכיתה היא תמשיך ללמד. אז אמרתי לה אל דברי איתי לא רוצה לשמוע אותך והלכתי הבייתה

יקרה,
קראתי את ההודעה שלך וליבי יצא אליך.
מבעד לקשיחות שאולי חלק מהילדים בכיתה חושבים שיש לך, אני שמעתי וראיתי את הפגיעות והרגישות. הרגשתי את הילדה הקטנה שחוותה כאב פיסי (מהברזל של העפרון) ונפשי (מתגובת הילדים בכיתה).
הרגע הזה בו הדמעות נקוות בעיניים ואת מנסה 'להחזיק', שלא יראו, הוא רגע מכמיר לב. גם ההתמודדות הבודדה מול הקבוצה, שמרגישה יחידה אחת, יכולה להיות מאוד לא פשוטה.

האם יש מישהו שאת סומכת עליו ויכולה לשתף אותו ברגשות שלך?

אני מתנדבת בעמותת סה"ר, סיוע והקשבה ברשת, ורוצה להזמין אותך אלינו לצ'אט אנונימי לגמרי! תוכלי לבחור מה וכמה לשתף. בצד השני מישהו יקשיב באופן מלא ואמפטי, וינסה לחשוב ביחד איתך על דרכי פעולה.

זכרי שזה רגע בזמן,
זכרי שאינך לבד,
מקווה שתבחרי לעלות לצ'אט,
שלך,
מתנדבת סה"ר