אם אני עושה אבחון ומסתבר שאני אוטיסטית זה אומר שאני נחותה ולא שווה כלום??

לא

לא, מה-

מה? ממש לא

ממש לא מה קשור

ממש לא.

זה תלוי באיך את מרגישה עם זה , יש אוטיסטים שהם גאים באבחנה שלהם
אבל אני אובחנתי בזה לפני 15 שנים ומאותו רגע עד היום לא הפסקתי ואני לא מפסיקה להרגיש שזה אומר שאני נחותה

עקרונית זה לא אומר עלייך כלום, למרות שהאבחון כן גורם לי לפעמים להרגיש נחות כי כן קשה להבין אותי לפעמים וכולי.

ממש לא, לדעתי זאת תהיה הקלה לדעת את זה
אני אוטיסטית בת 18 ועדיין לא מאובחנת... ביום שבו אקבל את האיבחון אני אהיה מאושרת והמשפחה שלי תראה שצדקתי

הבעיה היא שלאבחון יש השלכות בלתי הפיכות , אי אפשר להתגייס ואי אפשר לעבוד בעבודה רגילה רק בתכניות מיוחדת ומקומות מוגנים ששם נותנים להם לעשות רק את הדברים הכי קלים שאפשר ברמה כזאת שגם ילד בגן יכול לעשות ,
בגלל זה מאז שסיימתי תיכון אני יושבת בבית ובקושי יוצאת הבנתי שהאפשרות שלי זה או מסגרת מוגנת או כלום ובחרתי בכלום
בשנים האחרונות הפסיכולוגים והאנשים שעברו הכשרה לעבוד עם אנשים עם אוטיזם החליטו שלא צריך לעשות הפרדה בין הרמות תפקוד כי "אוטיסט זה אוטיסט" ושצריך להתייחס לאוטיסט בתפקוד גבוה כאילו שהוא לא פחות מוגבל מאוטיסט בתפקוד נמוך והם מדברים אלינו כאילו אנחנו ילדים קטנים תמימים ומפגרים הם אומרים לנו שאם למשל נסענו באוטובוס זה אומר שהגענו להישג עצום שמראה שיש לנו יכולות גדולים ומבחינתי זה כמו זלזול באינטיליגנציה שלנו הם חושבים שאנחנו כל כך מנותקים מהמציאות שבאמת נאמין שכל הדברים הפשוטים והקלים האלה זה הישגים גדולים שלנו

וזה לא רק זה, כי זה גם התמודדות עם זה שאם תרצי להכיר חברים לדבר עם אנשים רגילים והם ידעו שאת מאובחנת הם לא יקחו אותך ברצינות הם יחשבו שצריך להתייחס אליך בצורה מיוחדת כאילו שאת ילדה תמימה שצריך להיות רגישים כלפיה לא ידברו איתך כאילו שאת כמו כל בן אדם יהיו אפילו אנשים שיעדיפו לנתק קשר מהרגע שהם ישמעו על האבחון