גם אתם תופסים את עצמכם צוחקים על ילד עם מוגבלות בראש?

מה?

לא אבל כל עוד זה רק בראש שלך ואת לא צוחקת בכל הכל בסדר

לא צוחק, יותר מלא רחמים. ואני שומר את המחשבות שלי לעצמי.

ממש לא. אני עובדת עם ילדים עם צרכים מיוחדים.

לא, כשתביני באמת את הסיטואציה לא תצחקי. כשתתבגרי

ממש לא,

זה לא במקום לצחוק עליהם
להפך חייבים להרגיש חמלה ואכפתיות כלפיהם ולהיות אנושיים

לא, לפעמים אני נהיית חסרת סבלנות כלפיהם בראש שלי, אבל לא מראה את זה כלפי חוץ(אני מתנדבת בכנפיים של קרמבו), אל תרגישי רע עם עצמך את לא שולטת במחשבות שלך

שואל השאלה:
אתם מדברים כאילו אני שולטת על מה שאני חושבת

קורה לי מלא

לא יודע מי חרטט לך אבל יש לך את כל השליטה על המחשבות שלך

ואו ממש לא, אני לא יכולה להחליט איזה מחשבה תקפוץ לי עכשיו לראש, אני כן יכולה להעביר אותה, אבל לא להחליט אם היא תבוא או לא

ואו ילדה בת 16 מי אני שאתווכח??
תשני את התפיסה שלך, תשני את ההתנהגות והמחשבות ישתנו מיד אחר כך