האם לדעתכם ישנו משורר ישראלי השקול למשוררים מן השורה הראשונה העולמית?

לדעתי גולדברג, לא מן הבחינה ההגותית, אלא מזו הלירית.

שואל השאלה:
^ למה אתה חושב כך? איזו תכונה אתה מוצא בה שהיא טובה כל כך (חלילה איני בא לזלזל בלאה הר זהב, שואל מסקרנות)?

וודאי יש כמה וכמה ביאליק אלתרמן וזלדה שניאורסון לאה גולדברג אלה השמות שעולים לי כרגע

שואל השאלה:
^לעומת גתה, שילר, בודלר, אדגר פו, וכו'?
אתה לא חושב שאתה קצת מקל עם קריטריון הכניסה?

שואל השאלה:
^ומהסופרים? אם להתעלם מעגנון (או שגם הוא לא?).

אומנות של שירה היא היכולת להביעה רגש או תובנה עמוקה באומנות המילים הם עושים את זה בצורה הכי שלמה שאפשר זה שיש עוד אומנים מוכשרים לא הופך את האומנות שלהם לנחותה. יותר קל לקבל כישרון מרחוק זה נותן הרגשה שהוא מיוחד וחוץ מזה שעברית היא שפה אוביקטיבית בניגוד לכל השפות

שואל השאלה:
אני איני טוען שכשרונם הרב יותר של משוררים שאינם ישראליים מפחית מערכם של אלה הישראליים. ישנם כמה וכמה משוררים ישראליים שיצירתם מפעימה.
אין קשר למרחק הגיאוגרפי או התרבותי, המהלכים של משוררים כדנטה הם גדולים יותר, פשוט כך.
מה אובייקטיבי בעברית בדיוק?

אתה מבין שמשוררים כמו דנטה חיו בתקופה אחרת ?? וברור שאי אפשר להשוות. אבל ביחס למשוררים מהדורות האחרונים אני לא חושב שהם נופלים
עברית היא מבוססת על לשון הקודש שהיא שפה לימודית ולכן כבר דורות שהעם היהודי מדבר בשני שפות אם זה אידיש או ארמית או שפת המקום בכל אופן כשאדם רוצה לקלל בעברית או שהוא משתמש בתרחיש או בשם של דבר נחות אבל לרוב ישתמשו בשפה אחרת...

שואל השאלה:
דנטה היה רק דוגמא, באותה מידה תוכל להסתכל על פרוסט שנולד רק שנתיים לפני ביאליק...
מזה שפה לימודית? תחילה לא רק למדנו בשפה הזו, אלא ממש חיינו בה...
העם היהודי דיבר ביידיש, ארמית, לדינו וכו' פשוט מאחר והיה בגולה והושפע מסביבתו, ממש כשם שכשהיינו בארצנו דיברנו עברית, וגם היא הושפעה מן הסביבה (השווה מואבית, אוגרית וכו').
בכל מקרה, למאי נפקא מינה מדבריך?

כשאדם רוצה לבטות רגש במילה שאינה רגשית מעיקרה הוא ישתמש לרוב בשפה זרה (כמו שאתה עשית) הסיבה שאיידיש דוברה ותפסה תאוצה היא לא רק מהטעם שזה דומה לשפת המקום כי גם במדינות ליטא ברית המועצות ועוד דיברו אידיש ולא לשון הקודש

שואל השאלה:
מתי עשיתי זאת? ב"נפקא מינה"? זה סתם ביטוי...
מכל מקום, הרי זו התפשטות השפה... הקהילות היהודיות באשכנז לא חיו בנתק, לכן גם פיתחו תרבות ושפה משותפת. בקהילה יהודית אשכנזית דיברת יידיש, שזיקתה לגרמנית (ולעוד מספר שפות אירופיות) ברורה, כשנסעת מקהילה לקהילה שוב דיברת כך, וכך למעשה נוצרה מעין "ארץ יהודית" הפרושה על אוסטריה הונגריה ברה"מ וכו', לרוב היהודים אפילו לא דיברו שוטף בשפת המקומיים. מה גם שישנם דיאלקטים ליידיש, ועד היום ניתן לראות פיתוחים אנגליים חדשים למשל.
מרגיש שאתה קצת תולה את טענותיך באויר, בלי ביסוס מחקרי וכנראה אף עם ביסוס מחקרי מנוגד לך. ועדיין איני מבין מה בכך הסיפור מקנה לעברית מעמד מיוחד.

אני לא תולה שום טענה. זה דבר ידוע לי"ח תלך ברחוב ותראה באיזה שפה מקללים חוץ מקללות שקשורות למעשי זנות רובם ככולם משפות אחרות אנשים שדוברים עוד שפה/ות ישר מודעים לכך שעברית שפה לימודית

ואתה מבין שלא יכול להיות ביסוס מחקרי לדבר? למרות שיצא לי לקרוא כמה תאוריות בנושא של פרופסורים שונים זה דבר שלא ניתן להוכחה כלל

שואל השאלה:
אני יודע עוד שתי שפות, ועדיין חושב שאין זה כך. אוכל לתת דוגמאות נגדיות לאין מספר לאדם שהצליח להביע את נפשו גם בעברית.
הראיה הזו מהקללות היא די מגוחכת, שכן ניתן להסבירה בדרכים אחרות, פשוטות וקוהרנטיות בהרבה.
ודאי שהטענה ניתנת לבדיקה, אם נראה שאדם מביע עצמו בעברית, הרי שהיא אינה שפה "לימודית" בלבד. אם תידחה ותאמר שאין בדיקה, כלומר אין השפעה במציאות בין תזה לאנטיתזה, הרי שדבריך חסרי משמעות, כדאמר פופר.

מילה אוביקטיבית יכולה לשקף מצב שהמצב מכיל רגש אבל לא את הרגש בצורה ישירה ומאותה סיבה שאי אפשר להוכיח את זה אם אתה לא מבין לבד לא תוכל להבין במיוחד אם אתה מדבר עוד שפה כי רגש תלוי באדם שמבין למשל המילה חמור היא לא מעליבה אבל יכולה להתפרש כעלבון וד"ל

שואל השאלה:
נו, ואם אני מרגיש ממילה, ולא מ"המצב שמכיל רגש" אותו היא מתארת? זו דוגמא נגדית לך... אני לא יודע איך אתה תופס עברית (אולי עבורך היא אובייקטיבית), אבל איני חושב שכך תופסים אותה כולם.

לא נראה שהבנתה את מה שכתבתי כלל גם אם תקראו אדם בתואר של גנאי הוא יעלב "ממילא" אבל הוא נעלב מהמשמעות לא מההבעה

שואל השאלה:
הבנתי, להפך, איני חושב שהבנת את כוונתי שלי.

אלתרמן ולאה גולדברג