האם לדעתכם ישנו משורר ישראלי השקול למשוררים מן השורה הראשונה העולמית?

שואל השאלה:
^ למה אתה חושב כך? איזו תכונה אתה מוצא בה שהיא טובה כל כך (חלילה איני בא לזלזל בלאה הר זהב, שואל מסקרנות)?

שואל השאלה:
^לעומת גתה, שילר, בודלר, אדגר פו, וכו'?
אתה לא חושב שאתה קצת מקל עם קריטריון הכניסה?

שואל השאלה:
^ומהסופרים? אם להתעלם מעגנון (או שגם הוא לא?).

שואל השאלה:
אני איני טוען שכשרונם הרב יותר של משוררים שאינם ישראליים מפחית מערכם של אלה הישראליים. ישנם כמה וכמה משוררים ישראליים שיצירתם מפעימה.
אין קשר למרחק הגיאוגרפי או התרבותי, המהלכים של משוררים כדנטה הם גדולים יותר, פשוט כך.
מה אובייקטיבי בעברית בדיוק?

שואל השאלה:
דנטה היה רק דוגמא, באותה מידה תוכל להסתכל על פרוסט שנולד רק שנתיים לפני ביאליק...
מזה שפה לימודית? תחילה לא רק למדנו בשפה הזו, אלא ממש חיינו בה...
העם היהודי דיבר ביידיש, ארמית, לדינו וכו' פשוט מאחר והיה בגולה והושפע מסביבתו, ממש כשם שכשהיינו בארצנו דיברנו עברית, וגם היא הושפעה מן הסביבה (השווה מואבית, אוגרית וכו').
בכל מקרה, למאי נפקא מינה מדבריך?

שואל השאלה:
מתי עשיתי זאת? ב"נפקא מינה"? זה סתם ביטוי...
מכל מקום, הרי זו התפשטות השפה... הקהילות היהודיות באשכנז לא חיו בנתק, לכן גם פיתחו תרבות ושפה משותפת. בקהילה יהודית אשכנזית דיברת יידיש, שזיקתה לגרמנית (ולעוד מספר שפות אירופיות) ברורה, כשנסעת מקהילה לקהילה שוב דיברת כך, וכך למעשה נוצרה מעין "ארץ יהודית" הפרושה על אוסטריה הונגריה ברה"מ וכו', לרוב היהודים אפילו לא דיברו שוטף בשפת המקומיים. מה גם שישנם דיאלקטים ליידיש, ועד היום ניתן לראות פיתוחים אנגליים חדשים למשל.
מרגיש שאתה קצת תולה את טענותיך באויר, בלי ביסוס מחקרי וכנראה אף עם ביסוס מחקרי מנוגד לך. ועדיין איני מבין מה בכך הסיפור מקנה לעברית מעמד מיוחד.

שואל השאלה:
אני יודע עוד שתי שפות, ועדיין חושב שאין זה כך. אוכל לתת דוגמאות נגדיות לאין מספר לאדם שהצליח להביע את נפשו גם בעברית.
הראיה הזו מהקללות היא די מגוחכת, שכן ניתן להסבירה בדרכים אחרות, פשוטות וקוהרנטיות בהרבה.
ודאי שהטענה ניתנת לבדיקה, אם נראה שאדם מביע עצמו בעברית, הרי שהיא אינה שפה "לימודית" בלבד. אם תידחה ותאמר שאין בדיקה, כלומר אין השפעה במציאות בין תזה לאנטיתזה, הרי שדבריך חסרי משמעות, כדאמר פופר.

לדעתי גולדברג, לא מן הבחינה ההגותית, אלא מזו הלירית.

אלתרמן ולאה גולדברג

שואל השאלה:
הבנתי, להפך, איני חושב שהבנת את כוונתי שלי.

שואל השאלה:
נו, ואם אני מרגיש ממילה, ולא מ"המצב שמכיל רגש" אותו היא מתארת? זו דוגמא נגדית לך... אני לא יודע איך אתה תופס עברית (אולי עבורך היא אובייקטיבית), אבל איני חושב שכך תופסים אותה כולם.