נמאס לי, מרגישה כמו חפץ בגלל הגיל שלי וכאילו לא רואים אותי, מה לעשות?

אני כל הזמן מרגישה שלא רואים אותי כמו שאני אלא רק לפי ההורים שלי. כל פעם שאני רואה באתר הזה תגובה כמו "אתה עדיין ברשות ההורים, חכה עוד כמה שנים" אני ממש חוטפת התקף זעם. כאילו מה, זה שהגיבו לו את התגובה הוא חפץ? רק בגלל הגיל שלו? כאילו מה, מתחת לגיל 18 אנחנו חפצים בלי יכולת עצמאות ופתאום ביום ההולדת, בום אנחנו בני אדם בפני עצמנו? מה ההיגיון בזה? יש דברים שאני עוד מבינה כמו הגבלת אלכוהול ואולי גם גיל ההסכמה וגיל הרישיון, גם הם מרגיזים אותי אבל אני מבינה את החשיבות שלהם. אבל לא לאפשר לי להצביע בבחירות ולהביע את קולי רק בגלל הגיל שלי? לא לאפשר לי לעבוד אם אני רוצה ולהכניס את הכסף לחשבון בנק משלי, שלהורים אין אחריות עליו? לאפשר שההורים יוכלו לעשות מה שהם רוצים במתנה שקיבלתי מידיד ליום הולדת או בכסף שקיבלתי בעצמי? אין לי בעיה שהם יבקשו לדעת מה אני עושה עם זה ויתנו עצות ואזהרות, אבל בחייאת, זה שלי! אוף, מה אפשר לעשות עם ההרגשה הזאת? השאלה הזאת זה בעיקר פריקה אבל אשמח לעצות.