12 תשובות
גם אני ככה בדיוק זה נראה רחוק אבל בתכלס רק עוד 4 שנים אני מתגייסת ואז משם כבר כל מה שאמרת
אני גם ממש במצב שלך ומה שאני עושה כרגע הוא להבין שהזמן שלי על הפלנטה מוגבל ושבכל יום אלמד דברים חדשים. המעט שאני יכול לעשות הוא לשאול את עצמי שאלות ולקבל תשובות אמיתיות. ללמוד מאחרים שיודעים יותר ממני ושעברו יותר ממני ולהשתפר. זה כל מה שאני יודע שאני צריך לעשות וזה גם מה שאת צריכה לעשות.

ברגע שתפסיקי לשאוף להשתפר וללמוד מאחרים זה מתי שתיתקעי בחיים. ומזה אני מפחד ואני יודע שגם את.
4AM
נכון שזה מלחיץ, אבל לגדול זה חלק מהחיים.
אני פשוט חושב על האתגרים שאני אחווה בעתיד, השירות המעניין ,החברים החדשים מהצבא והעצמאות. פשוט מסתכל על זה בצורה חיובית ומקווה ועושה הכל כדי שיהיה טוב.
שואל השאלה:
^אבל לא מפחיד אותך לאבד נגיד את כל החברים מהבית זפר שגדלת איתם, צברת חוויות, דברים שרק אתם תבינו... קשה לי עם המחשבה שהמון מהאנשים שכרגע מרכזיים בחיים שלי כבר לי יהיו בחיים של עוד כמה שנים
אנונימית
שואלת השאלה עוד דבר שלא הזכרתי הוא שאת חייבת לדעת לחתוך אנשים לא חיוניים מהחיים שלך. זה מאוד מאוד חשוב. אם המעגל שלך מלא באנשים שלא מתקדמים לשום מקום הוא לא מעגל הוא כלוב. וזה בסדר להחליף מעגלי חברים ואפילו להישאר לכמות זמן מסוימת בלי שום מעגלי חברים. ובלי קשר לזה, את צריכה להתרכז בהווה והעבר כבר לא חשוב. את לא מרגישה רע לגבי המורים שלך ביסודי ולגבי הגננת שלך מהגן נכון?
4AM
חייב להגיד שכל התחושות שלך לגיטימיות לגמרי. לדעתי, אל תחשבי יותר מידי קדימה כי זה הורס לך את ההווה, כל שלב בחיים בחלק שלו כמובן כן לתכנן את העתיד אבל לחיות את החיים העכשויים ולזרום איתם.

החיים כל הזמן משתנים וצריך לחשוב גם חיובי אם כבר חושבים על העתיד כי אותו תמיד אפשר לשנות
שואל השאלה:
שניכם צודקים, מקווה שאצליח ליישם את מה שאתם אומרים 3>
אנונימית
^^^^יש לי רק חבר אחד שאני מחשיב אותו באמת קרוב, ואני יודע שאותו אני לא אאבד ונשמור על קשר. כל השאר (החבורה) אני מאמין שהקשר יתפוגג. האמת? לא כזה אכפת לי.
וכן זה בטח יהיה קשה לשמור על קשר אחרי התיכון, כל אחד במסלול שלו בצה"ל, הרצון ל-רק להיות בבית בסופש, אבל אני מאמין שהתקופה הזו תנפה את ה-"חברים" המזויפים וה-לא מועילים...
גם אותי זה מפחיד מאןד אני מתגייסת עוד חצי שנה
אין שום דבר נעלה בלא לפחד.. אני מפחד שהעולם מתפתח ודברים מתקדמים.. לפני רגע היה לי את כל הזמן בעולם לראות סדרות, לצאת לסרט, להוריד משחקים חסרי פואנטה בטלפון ולשחק במקום בוחן בשלח..
ועכשיו זוגיות, משפחה, צבא, עבודה, ילדים.. בקרוב גם פנסיה ופעילויות לגיל הזהב
מחשבות על העתיד עולות מה שאני עושה.. אני עושה את מה שאני אוהב ומכוון אליו לעתיד, אני מקיף את עצמי באנשים שאני אוהב ושעושים לי טוב, אני מאמין באלוהים, אני ממלא את עצמי באהבה וסליחה ובסוף כל האנשים יזקנו וימותו ויתחלפו ומה שחשוב זה כשאנחנו היינו על האדמה האמנו אהבנו וסלחנו, היינו טובים אחד לשני וכשאת קמה עם חיוך בבוקר את לא דואגת לעתיד
אני יכולה לשער שהסיבה זה שהם לא מייחסים חשיבות לזמן, כי תכלס זמן זה משהו שבני אדם ימצאו יחד עם מסגרות
ברגע שאת מתמקדת בהווה בתוך אמונה שאין חשיבות לעבר ולעתיד לא יכולות להיות לך דאגות שהם תוצר של מחשבה על העתיד או דכדוך שהוא שקיעה בעבר. בכללי כל הנושא הזה של זמן ממש מעניין ואני שמעתי עליו הרבה וגם הנושא של התמקדות בהווה וההשפעות של זה
אני ממש במצב שלך כולם אומרים שזה כיף לסיים בית ספר כבר וזהו זה נגמר אבל לא זה מכניס ללחץ זה כאילו הייתה השגרה שלנו 12 שנה כל בוקר ופתאום בום אתה גודל לחיים האמיתיים ולמשהו אחר ונגמרו הצחוקים בבית ספר וההפסקות והכל רציני פתאום אבל אין מה לעשות אלה החיים ועוברים ממסגרת למסגרת מהבית ספר לצבא מהצבא ללימודים יותר רציניים עד שאתה בונה משפחה
אנונימית