פריקה, ממש בא לי זוגיות אבל אני לא מכירה אף אחד, ומרגישה ממש לסרת ביטחון ומתוסכלת. בת 15

אני בת 15
אני יודעת שזה גיל מוקדם בשביל זה כנראה, ושזה מוציא אותי פתאטית רצח, אבל ממש בא לי חבר.
אני אף פעם לא הייתי כזאת, זה מגעיל אותי ותמיד צחקתי על אלה שאמרו שהן רוצות חבר כי זה היה נשמע לי מגוחך, אבל לאחרונה אני מרגישה כזאת תלותית ודביקה.. בקטע מציק
בא לי חבר, אבל לא חבר כמו ביסודי, מתכוונת חבר חבר. כנראה מדובר בתוצאה של יותר מידי קומדיות רומהטיות בנטםליקס אבל בכל מקרה :/
העניין הוא, אני לא מכירה אף אחד. בשכבה שלי אף אחד לא יודע את השם שלי ואין לי אםילו חבר אחד. לא חברות ולא חברים. אני כבר בכיתה ט אז זה כנראה לא ישתנה.. אני מתחילה לחשוב מה יקרה כשאסיים את המסגרת של בית ספר, לא תהיה לי הזדמנות להכיר אף אחד? אני טיפוס כזה שלא יוזם, אז כנראה בלי מסגרת כלשהי כמו בית ספר ועבודה לא תהיה לי שום אינטרקציה עם אנשים.
בנוסף לזה שאין לי שום קשר לעולם החברתי, אני חסרת ביטחון מאוד. כל בן שאני מוצאת את עצמי נמשכת אליו, אני מיד חושבת שיש כלכך הרבה בנות שרוצות אותו שלמה דווקא אני, ואיך אני מעזה בכלל לחשוב שיכול להיות שהוא ירצה אותי. זה מביך רצח לדבר על זה ככה אבל אני חייבת לפרוק :/
מה חעשות? איך להתגבר על התלותיות הזאת שפיתחתי? אני מניחה שזה טבעי להתעניין בבנים בגיל 15 אבל זה מתסכל אותי מרוב שאני חסרת ביטחון.