7 תשובות
שואל השאלה:
אבל עכשיו כשסיימתי בית ספר, אני מרגיש שאני מתחרט על זה כי אני באמת חושב שיש הרבה דברים שעכשיו כבר יותר קשה לי להתפתח בהם מאשר התקופה שהייתי צעיר יותר, עכשיו גם שאין לי לימודים שאני חייב לדאוג לגביהם אני מתבטל הרבה יותר כי כביכול אין לי הרי בגרויות שאני חייב ללמוד אליהן, אני מרגיש שמרוב שהתמקדתי בבית ספר רק במה שהיה חובה יש לי עכשיו אישיות של לא לעשות שום דבר שהוא מעבר לחובה שמצופה ממני, כאילו אני גיליתי על עצמי כמה אני עצלן, למרות שהייתי טוב בלימודים בבית ספר, תמיד רק חיכיתי לסיים עם כל הבגרות שהיא לא תהיה לי על הראש, רק להתנער מהחובה הזו של הלהיבחן על החומר שמכריחים אותי ללמוד ושנאתי כל פעם להילחץ מהציונים האלה למרות שהם היו הדבר היחיד שאכפת לי ממנו
הייתי בטוח שאחרי שיסתיים הבית ספר, יהיה לי הרבה יותר נפשית מבלי להכניס את עצמי לסטרס כל הזמן לגבי הציונים של המבחנים ובגלל זה רק חיכיתי לסיים בית ספר, אבל הנה סיימתי בית ספר ובאמת אין לי סטרס של הציונים ואין לי בגרויות מעיקות ללמוד אליהן אבל מה זה שווה את זה אם אני רק מוכן להתבטל כל היום ולא לעשות עם עצמי כל היום?
אבל עכשיו כשסיימתי בית ספר, אני מרגיש שאני מתחרט על זה כי אני באמת חושב שיש הרבה דברים שעכשיו כבר יותר קשה לי להתפתח בהם מאשר התקופה שהייתי צעיר יותר, עכשיו גם שאין לי לימודים שאני חייב לדאוג לגביהם אני מתבטל הרבה יותר כי כביכול אין לי הרי בגרויות שאני חייב ללמוד אליהן, אני מרגיש שמרוב שהתמקדתי בבית ספר רק במה שהיה חובה יש לי עכשיו אישיות של לא לעשות שום דבר שהוא מעבר לחובה שמצופה ממני, כאילו אני גיליתי על עצמי כמה אני עצלן, למרות שהייתי טוב בלימודים בבית ספר, תמיד רק חיכיתי לסיים עם כל הבגרות שהיא לא תהיה לי על הראש, רק להתנער מהחובה הזו של הלהיבחן על החומר שמכריחים אותי ללמוד ושנאתי כל פעם להילחץ מהציונים האלה למרות שהם היו הדבר היחיד שאכפת לי ממנו
הייתי בטוח שאחרי שיסתיים הבית ספר, יהיה לי הרבה יותר נפשית מבלי להכניס את עצמי לסטרס כל הזמן לגבי הציונים של המבחנים ובגלל זה רק חיכיתי לסיים בית ספר, אבל הנה סיימתי בית ספר ובאמת אין לי סטרס של הציונים ואין לי בגרויות מעיקות ללמוד אליהן אבל מה זה שווה את זה אם אני רק מוכן להתבטל כל היום ולא לעשות עם עצמי כל היום?
אנונימי
שואל השאלה:
אני עוד יכול לעשות פסיכומטרי, להתחיל תואר, ללמוד דברים לבד באינטרנט אפילו, אבל אני פשוט לא בן אדם חרוץ כזה.. אין לי את המשמעת העצמית הזו של פשוט להירשם לבד ללימודים שהם כבר טכנית לא חובה לעומת הבית ספר, מבחינת אזור הנוחות שלי שאני לא מצליח לצאת ממנו רק לשבת כל היום בבית, לנוח ולראות סרטונים ביוטיוב או לראות סדרות בלי להיות מודאג מציונים במבחנים, בלי לצאת החוצה ולהיפתח ולפחות להיפגש קצת עם אנשים.
הייתה לי תקופה של 5 חודשים בין סיום בית ספר לגיוס, 5 חודשים שפשוט לא עשיתי בהם כלום ושום דבר. רק ישבתי בבית, הסתגרתי כל היום בחדר ולא עשיתי שום דבר כדי לקדם את עצמי, או לפחות כדי לממש איכשהו את הפוטנציאל שלי, וגם את זה איכשהו תירצתי בזה שהייתי חייב מנוחה מכל הבגרויות המעיקות האלה ולפני הצבא וכו' כשבתכלס פשוט לא היה לי כוח עוד פעם לפתוח ספר וללמוד מלא חומר שכל עוד אני לא חייב להיבחן עליו, אני לא אמצא בו עניין.
אמא שלי אפילו אומרת לי שאני חייב להתאפס על עצמי ולהבין מה אני רוצה לעשות בחיים, אחרת אמצא את עצמי בגיל 21 אחרי הצבא עדיין בלי כיוון בחיים שרגיל כבר רק להתבטל ולא לעשות כלום ואני מפחד שהיא צודקת.. מרוב שאני עצלן מפונק שלא יוצא מהבית, שמכור לטלפון שלו, שאין לו כוח ללמוד עוד מעבר לבית ספר ושלא עובד או בכללי מעשיר את הידע שלי, אני אמצא את עצמי מעביר ככה שנים רבות בלי שיהיה לי עתיד טוב..
אני יודע שבסוף אין ברירה ואני אאלץ לצאת מאזור הנוחות ולהירשם ללימודים אבל אני פשוט לא יודע לאיזה לימודים ולא יודע איך אעשה את זה, ובכללי כל הזמן מטרידה אותי המחשבה של אם בבית ספר הייתי נלחץ מלקבל ציונים נמוכים מה יהיה בלימודים אקדמאיים ששם הרמה הרבה יותר גבוהה? למרות שכנראה יש לי פוטנציאל לפי הציונים שלי בבגרויות, אין לי פשוט כוחח כבר לשום לימודים, לא רוצה לשמוע יותר על שום בגרויות, שום מבחנים ושום כלום..
יותר טוב לי בלי כל הלחץ הזה של הציונים, רק עם עצמי בראש שקט בבית...
אני עוד יכול לעשות פסיכומטרי, להתחיל תואר, ללמוד דברים לבד באינטרנט אפילו, אבל אני פשוט לא בן אדם חרוץ כזה.. אין לי את המשמעת העצמית הזו של פשוט להירשם לבד ללימודים שהם כבר טכנית לא חובה לעומת הבית ספר, מבחינת אזור הנוחות שלי שאני לא מצליח לצאת ממנו רק לשבת כל היום בבית, לנוח ולראות סרטונים ביוטיוב או לראות סדרות בלי להיות מודאג מציונים במבחנים, בלי לצאת החוצה ולהיפתח ולפחות להיפגש קצת עם אנשים.
הייתה לי תקופה של 5 חודשים בין סיום בית ספר לגיוס, 5 חודשים שפשוט לא עשיתי בהם כלום ושום דבר. רק ישבתי בבית, הסתגרתי כל היום בחדר ולא עשיתי שום דבר כדי לקדם את עצמי, או לפחות כדי לממש איכשהו את הפוטנציאל שלי, וגם את זה איכשהו תירצתי בזה שהייתי חייב מנוחה מכל הבגרויות המעיקות האלה ולפני הצבא וכו' כשבתכלס פשוט לא היה לי כוח עוד פעם לפתוח ספר וללמוד מלא חומר שכל עוד אני לא חייב להיבחן עליו, אני לא אמצא בו עניין.
אמא שלי אפילו אומרת לי שאני חייב להתאפס על עצמי ולהבין מה אני רוצה לעשות בחיים, אחרת אמצא את עצמי בגיל 21 אחרי הצבא עדיין בלי כיוון בחיים שרגיל כבר רק להתבטל ולא לעשות כלום ואני מפחד שהיא צודקת.. מרוב שאני עצלן מפונק שלא יוצא מהבית, שמכור לטלפון שלו, שאין לו כוח ללמוד עוד מעבר לבית ספר ושלא עובד או בכללי מעשיר את הידע שלי, אני אמצא את עצמי מעביר ככה שנים רבות בלי שיהיה לי עתיד טוב..
אני יודע שבסוף אין ברירה ואני אאלץ לצאת מאזור הנוחות ולהירשם ללימודים אבל אני פשוט לא יודע לאיזה לימודים ולא יודע איך אעשה את זה, ובכללי כל הזמן מטרידה אותי המחשבה של אם בבית ספר הייתי נלחץ מלקבל ציונים נמוכים מה יהיה בלימודים אקדמאיים ששם הרמה הרבה יותר גבוהה? למרות שכנראה יש לי פוטנציאל לפי הציונים שלי בבגרויות, אין לי פשוט כוחח כבר לשום לימודים, לא רוצה לשמוע יותר על שום בגרויות, שום מבחנים ושום כלום..
יותר טוב לי בלי כל הלחץ הזה של הציונים, רק עם עצמי בראש שקט בבית...
אנונימי
תרגע , את התלמיד מצטיין ומצליח ותאמין לי לא צריך להיות חרוץ כדי להצליח
תעשה פסיכומטרי ואז תראה למה את יכול ללכת
בסוף את תמצא את הדבר שאתה אוהב , בלי לחץ יש לך עוד מלא זמן ואתה צעיר
זה לגמרי הגיוני להרגיש ככה, אחרי לימודים אינטנסיביים זה לא פשוט והמון מרגישים כמוך אחרי הלימודים. לא סתם יוצאים לטיול הגדול, להשתחרר מהכל ופשוט ולהנות בלי דאגות על הראש. אני ממליצה לך כרגע לנתק את המחשבות על העתיד, מניחה שאתה 18/19, יש לך עוד זמן עד התואר, בינתיים תנסה למצוא תחביבים, עבודה, חברים חדשים, לאט לאט תהיה יותר מאושר ותרגיש יותר חופשי, ולגבי העתיד, אני מאמינה שאתה מאוד חרוץ, בחרת לעשות 5 מתמטיקה ואנגלית ועוד מקצועות מדעיים, שזה מאוד מוערך, ובכלל לא היית חייב לעשות את זה, אל תזלזל בעצמך, כשתרגיש מוכן אתה יכול להתחיל ללמוד לתואר, אבל עד אז תתמקד בעצמך. כל החיים לפניך מעבר ללימודים. לימודים זה רק בשביל כסף. תהנה ותצבור חוויות, הזמן הזה לא יחזור. תואר אפשר להשלים בכל גיל.
אנונימית
אתה באמת צריך לקחת את עצמך בידיים ולהתחיל לטפח גם את הדברים ה"קטנים" יותר ותתחיל לקבל יותר משמעות ומוטיבציה בחיים, שזה לדעתי מה שאתה צריך. יכול להיות שזה מרגיש מאוחר מידי אבל זה תמיד יהיה מאוחר מידי, לא? ואז תסתכל אחורה עוד 3 שנים ותגיד וואי למה לא עשיתי את זה לפני בדיוק כמו שאתה חושב עכשיו. בקיצור, תכיר חברים, תתחיל ספורט, תפתח תחביבים בהדרגה, לך לצבא אם אתה הולך, תשיג עבודה קטנה ותתחיל ללמוד מה שאתה אוהב ומבטיחה, יצא ממך משהו
אנונימית