בבקשה כנסו אני מתחננת לעזרה

קרה לי פעם משהו דומה לזה ואת צריכה לפי דעתי לטפל בעצמך בישביל שלא יהיה לך רע

שואל השאלה:
רע לי כל כך

באמת שאם תתרכזי בלטפל בעצמך לא יהיה לך כי את תרגישי יותר טוב

שואל השאלה:
אבל אני לא מסוגלת לטפל כי אני לא רוצה שההורים שלי ידעו לא יכולה להדאיג אותם

שואל השאלה:
אני לא מסוגלת

ההכי טוב שאני ממליצה לך זה ללכת לטיפול פסיכולוגי , ההורים שלך ידאגו עוד יותר אם תמשיכי להסתיר את זה ,
תבואי אליהם ותגידי שקשה לך , תספרי מה עובר עליך , הם ההורים שלך הם צריכים לדעת מה קורה איתך
תרגישי טוב

אנונימית יקרה,

יכול לתאר לעצמי את הלחץ שאת אולי מרגישה שהעולם הזה שאת חיה בו.. של החרדות.. פתאום נחשף.. ופתאום כבר קשה להסתיר אותו. שומע את התסכול שלך מהמחנכת.. את החשש ממה שאולי היועצת תגיד להורים.. ויחד עם זאת.. את הרגשת חוסר האונים שלך - שאת לא יכולה לעצור את זה.
אם אני מבין נכון, כבר שנים שאת חווה התקפי חרדה.. מדמיין לעצמי כמה בוודאי זה מתיש לחוות זאת שוב ושוב וכמה כוחות ודאי נדרשו ממך כדי לכתוב כאן, לשתף.. לבקש עזרה..
שומע את הייאוש, את ההרגשה שאת במלכוד ואת הרצון למנוע מהורייך דאגה.
אני משער, ממה שכתבת, שלא תרצי לפנות להוריך ולשתפם.. אולי יש לך חברה טובה שתוכלי לדבר עמה? לפעמים, השיתוף.. השיחה.. יכולה להקל במעט.

גם אם יש לך עם מי לשתף וגם אם לא, הייתי רוצה להזמין אותך אלינו לצ'אט של סה"ר (אנונימי, אחד על אחד), בצ'אט תוכלי לפרוק הכל - נקשיב, בלי שיפוטיות, ננסה להבין, ואולי גם לחשוב על דרכי סיוע נוספות.

אין סיבה שתישארי עם ההרגשה הזאת לבד, בואי.. מחכים לך עוד הערב

שלך,
מתנדב סה"ר