בבקשה זאת פעם שנייה שאני שואלת בבקשה תיכנסו

אוקיי.
אני ביסודי עברתי סוג של "חרם" כי הייתי ממש חננה כזאת ולא היה כיף איתי.
בכיתה ח השתניתי *ברמות* ועכשיו אני חושבת שאני מגניבה ושבאמת גיף איתי.
הבעיה היא שרק מי שהכיר אותי מחדש (בכיתה החדשה בחטיבה) למד להכיר את אני הכיפית ולא את האני החנונית.
אבל כל המקובלים בשכבה היו איתי בכיתה וזה אלה שעשו עליי חרם אז אין לי באמת חברים בשעה חוץ משניים שלושה בכיתה.
אז בעצם..
ההורים שלי הציעו לי לעבור דירה. לעיר אחרת. להתחיל חיים חדשים.
אני ככ רוצה את זה, לבנות את החיים שלי מחדש עם אנשים שעומדים להכיר את האני הכיפית.
מצד שני, הכרתי לפני שנתיים ילדה אחת שהיא נהייתה כמו אחות בשבילי והחברה הכי טובה שלי בעולם כולו. אנחנו באמת הכל אחת בשביל השנייה ואני לא יודעת איך אני אהיה מסוגלת לעזוב אותה. וגם אין לה עוד חברים חוץ ממני.
בקיצור אני לא רוצה לעזוב אותה והיא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.
אבל אני ככ רוצה להיות מקובלת ומגניבה ולהכיר אנשים שעומדים לאהוב אותי כי אני באמת חושבת שאני בן אדם שכל לאהוב.. ופשוט בגלל העבר שלי אז אין לי חברים.
מה לעשות? לעבור דירה או לא? איך אני כ עוזבת מפה את החברה הכי טובה שלי? אבל אם אני לא אעבור, אני אפספס את כל השנים הכיפיות שעומדות להיות לי בתיכון ובכיתה ט (כיתה ח).
חשבתי להישאר לכיתה ט ולסיים אותה
ואז לעבור
אבל שוב, אני לא יודעת איך לעזוב את החברה הכי טובה שלי. לעבור או לא? הסברים בבקשה.