איך התמודדתם עם מוות של מישהו קרוב?

לא התמודדתי
זה קשה, וזו עובדה
אתה הולך לבכות הרבה ולאכול סרטים

מצטערת, אבל זה לא ורוד וכיפי
אני פה תמיד בשבילך❤
אם תרצה לדבר או לשתף

שואל השאלה:
אני בן אבל תודה ❤ וברור לי שהעולם אינו ורוד יש הרבה דברים רעים בו עם כל הדברים הטובים

זה אחד הדברים הכי קשיים שיש.
אבל מנצלים את הרגעים האחרונים עד הסוף, וזוכרים שבסופו של דבר זה גלגל החיים.
בוכים, ומתפרקים, אבל נשארים חזקים..
לפעמים זה בא בדיליי, או פתאום אחרי שנה משום מקום נזכרים ובכי מציף אותך.
אבל אתה חייב להישאר חזק, בישבילך ובישבילו.
אם תרצה לפרוק ולשתף אני פה לכל דבר
רפואה שלמה, יהיה בסדר 3>

אוי אני מצטערת לא שמתי לב
בכל מקרה אני באמת פה בשבילך, לא רציתי לשקר לך אבל אי אפשר להתמודד עם זה

כן גם אני הייתי ככה בדיוק. לוקח זמן לעכל את כל מה שקורה ורק אחר כך באמת מבינים הכל ואז מגיע הצער.
הייתי קצת בהלם וחשבתי שזה פשוט לא הגיוני כאילו איך איבדתי את סבא שלי שתמיד הייתי יורדת אצלו אחרי בית ספר ואוכלת איתו תמיד ארוחת צהריים והיה לנו קשר כל-כך קרוב איך זה הגיוני פתאום שאיבדתי אותו? לקח לי זמן לעקל ורק אחרי איזה חודש באמת התחלתי להבין מה קרה ושאני לא אראה אותו יותר. מה שעזר לי בעיקר זה להיפגש עם חברים, לשמוע מוזיקה ובעיקר תמיד להיות בסביבת אנשים שלא תרגיש שחסר משהו למרות שכן.
אני מבינה אותך, זה קשה להרגיש כרגע אמפתיה כי לא מעכלים ומפנימים את הסיטואציה באותו הרגע שזה קורה

שואל השאלה:
סבא שלי מצד אבא שלי נפטר לפני איזו שנה ו ואני עדיין לא בטוח לגמרי שהתמודדתי עם זה כמו שצריך כאילו הרגשתי שכולם היו עצובים יותר ממני ובאמת שהוא היה חשוב לי

שואל השאלה:
וגם לא יודע איך הגבתי לחלל הריק שנוצר איך שהוא מת..

זה מאוד טבעי ובסדר
החבר הכי טוב שלי נפטר לפני 6 שנים ונראה שכולם שכחו מזה כבר
מותר לך לבכות ולהתאבל על זה כמה שאתה צריך

^^זה בסדר גמור, ככה אתה מגיב לזה פשוט.
יש מצב שעוד לר עיכלת, או שגם אם כן עיקלת הגוף שלך והנפש שלך מגיבות לזה אחרת מאשר אנשין במשפחה..
זה לא אומר שכאב לך פחות.