אני חייבת לפרוק (משפחה וזה)

תנסי לחייך יותר ולשדר אופטימיות ככה הכל ישתנה

שואל השאלה:
כן אבל הקטע שאני בן אדם אדיש. והם לא יודעים אפילו כמה אני רוצה לעזור לאחרים ואעשה הכל בשביח זרים וזה פשוט יושב עלי ככה ומעיק בלב

תני לי להבין, הם אנשים הגיונים? תעשי איתם שיחה אחד אחד

תגידי להם שזו מי שאת ואם הם לא מוכנים לקבל אותך אל תדברי איתם שבוע שיבינו עם מי הם מתעסקים

מצטער ממש שאת מרגישה ככה.. וגם מרגש אותי ממש שאמרת שאת מאוד רוצה לעזור לאחרים זה מעיד על הטוב לב שלך וזה הדבר הכי חשוב בחיים, חשוב לי שתדעי שזה רק אומר כמה את חשובה להם, לדעתי זה מה שהם מכירים מפעם כי החינוך היום שונה מפעם, מבין אותך ממש שאת מרגישה ככה ואני אף פעם לא אוכל להבין עד כמה זה קשה לך כל עוד אני לא במצב שלך, אבל אני כן יודע שדברים קשים קורים לאנשים טובים וחזקים, הקושי בחיים שלנו מגיע רק כדי שנצמח ונהיה אנשים יותר טובים לדוגמה אדם חווה חס וחלילה חרם אחרי זה בעתיד הוא מציל ילדים שחווים חרמות.. כל קושי בא כדי לשפר אותנו ואף פעם לא מביאים לאדם קושי שהוא לא יכול להתמודד איתו וזה אומר שלאנשים יותר טובים וחזקים עם נשמה יותר גבוהה יש לו קושי יותר גדול, ממליץ ממש לפתוח את מה שאת מרגישה עם ההורים שלך בזמן נכון שהם רגועים וגם את רגועה זה יכול לפתור הרבה קשיים, דגש על מתי שרגועים שלא יוביל לריב חס וחלילה, ממליץ גם לדבר מילים טובות לעצמך זה יוביל את המחשבה שלך למחשבות טובות, לחייך מול המראה או אפילו לעשות פרצופים, זה ילדותי אבל זה עוזר, ממליץ גם לפרוק את הכל על דף כדי לשחרר מהלב את מה שאת מרגישה ואז לזרוק את זה לפח ובדף אחר לכתוב את כל הדברים הטובים שיש לך גם הכי בסיסיים שהם בעצם הכי חשובים וממש לא מובנים מאליהן כמו נשימה ראייה שמיעה מים אוכל בית והרשימה לא נגמרת... ואז לרשום שכל המתנות האלה זה רק בגלל שני אנשים יחידים בעולם, אמא ואבא❤
ממליץ ממש גם לדבר עם בורא עולם הוא כל כך הרבה פעמים עזר לי❤
מאחל לך ומקווה ממש שהמצב עם ההורים יסתדר ותגיעו להבנה אחד של השני ושיהיה לך חיים טובים ומאושרים ושתעשי טוב לכולם וכולם יעשו טוב לך, אם תרצי כמובן שתוכלי לשלוח לי הודעה:)

את תמיד מוזמנת

היי אנונימית,
את מתארת תחושות וסיטואציות לא פשוטות כלל. לפי מה שאת מספרת קשורה בעיקר לתחושות שאת חווה סביב המעגל המשפחתי, האם שיתפת אותם בתחושות הללו?
נראה שמצד אחד את מתארת את עצמך כאדישה שלא אכפת לה מכלום אך מצד שני מאוד חשוב לך להשקיע בלימודים בשביל לא לאכזב את המשפחה ונראה כי את מתמודדת עם הרבה לחץ ואפילו התקפי חרדה. בנוסף את אומרת כי את מרגישה הכבשה השחורה, לא קל להתמודד עם תחושות כאלו ובכלל לא קל לשתף, וזה טוב שהחלטת לא להישאר עם התחושות האלו לבד. קוראים לי ספיר אני מתנדבת בעמותת עלם שמלווה בני נוער במגוון של נושאים, אני מזמינה אותך לשלוח הודעה (כמובן שאפשר גם בצורה אנונימית) ולשתף ברגשות והתחושות אותם את חווה אוכל להיות לך אוזן קשבת, בנוסף נוכל לחשוב יחד למה את זקוקה ולמי אפשר לפנות.
מצרפת לך את האפשרויות לדבר איתנו:

1. פה בהודעות פרטיות.

2. באינסטגרם והטיקטוק שלנו elem.digital

3. דרך הצ'אט שפעיל בימים א-ד' החל מהשעה 20:00 שם אפשר לדבר עם אחת מהתומכות או התומכים שלנו.מצרפת לך את הקישור למטה.

מחכים לך,

ספיר עלם דיגיטל.

שלום אנונימית יקרה!
את מתארת שאת אדישה, אבל מהפוסט שלך ברור שאת אדם איכפתי עם לב רחב. את מרגישה שאת הכבשה השחורה ומפחדת לאכזב את המשפחה - נראה שאיכפת לך מאוד אבל את את מופנמת ומעדיפה לא לשתף.
מהניסיון שלי, הדרך לשבור את המעגל היא לנסות לשתף את ההורים שלך בהרגשה שלך, גם אם זה קצת קשה בהתחלה. כדאי לנסות ולהסביר לך את התחושות שלך. השיתוף יעזור בסופו של דבר להבהיר את הרגשותייך, להבין את התחושות של ההורים שלך ולנסות לתקן ולשפר את היחסים.
אם קשה לך לדבר עם ההורים, אולי תוכלי להתייעץ עם אדם מבוגר אחר שאת סומכת עליו - עם מורה, יועצת או אפילו בן משפחה אחר שאת סומכת עליו.
ועם כל זה לא עוזר - יש עמותת שנותנות סיוע אנונימי ברשת ומומלץ מאוד לפנות אליהם.
לער"ן באופן אנונימי באתר, בוואטסאפ 052-8451201, במסרון 052-9993544 ובקו החם 1201
לסה"ר באתר של העמותה, בוואטסאפ 055-9571399, במייל: https://sahar.org.il/email-assistance/
לעלם באתר של העמותה, בוואטסאפ 054-9424062, במייל: [email protected]
אני מאחלת לך המון הצלחה!