יש לי אנורקסיה וההורים שלי כועסים עליי מאוד

אני די באותו מצב כמו שלך, אומנם לא ברמה שאת מתארת אבל בהחלט ההורים שלי כועסים עליי כשיותר קשה לי כי הם חושבים שאני עושה את זה כדי לדפוק להם את החיים למרות שזה ממש לא נכון וישר מתחילים לאיים עליי ואני מנסה להגיד להם שבמקום להתעצבן שינסו שנייה להבין שגם לי קשה (אני יודעת שהם יודעים את זה אבל פחות מראים את זה) וככה אני מרגישה נורא אשמה שאני גורמת להם לסבול, מניחה שגם לך וגם להורים שלך יש המון מתח פנימי שמתבטא על פני השטח וגורם לריבים, אני יודעת שאולי יהיה לך קשה להאמין, אבל את לא צריכה להרגיש אשמה על מה שהם מרגישים ואת מוזמנת לדבר איתי בפרטי אם את רוצה

דבר ראשון את חייבת להבין שזה לא אשמתך
הוא לדעתי פשוט חושב שהוא כאילו "נכשל" בליות אבא כביכול והוא לא כואס עליך הוא כואס על עצמו שהוא לא מעורב בחיים שלך ובגלל זה את עושה לעצמך נזק

פאק אחותי מה לעזזל תקשיבי הורים לא אמורים להתנהג ככה הםאמורים לעזור לך לצאת מזה לא להקשות עלייך יותר מזה אני כל כך מצטערת אני פה להכל

שואל השאלה:
דיברתי עם אבא שלי והוא לא מפסיק לצעוק עליי והוא ממש כועס עליי ומדבר אליי ממש לא יפה וזה פוגע בי כי במילא קשה לי
מה אני אמורה לעשות עכשיו אני לא מסוגלת להתמודד עם כל זה
מילא הוא היה מבין משהו הוא חושב שעושים לו בכוונה

תלכי למישהו מהקרובים שלך לכמה ימים
חברים או משפחה

מה בסוף?

היי יקרה,
שומעת בדבריך את העלבון והחרדה מהמילים של אביך, יכולה לתאר לעצמי כמה מטלטלת בוודאי ההתמודדות הכפולה עם הפרעת האכילה ועם התפרצויות הכעס של אבא.
מניחה שהאנורקסיה היא אתגר מעורר חרדה בפני עצמו, ואת מרגישה שאת נלחמת בכל כוחך ומנסה לאכול אבל זה מאמץ שמרוקן אותך מכוחות...

מניחה שברגעים כאלו היית רוצה לקבל אמפטיה, הבנה שאת מתמודדת עם משהו מתאגר, שלא מחלימים ממנו בדרך קסם, שטבעי לחוות בתהליך ההחלמה ממנו הרבה נפילות בדרך.

מבינה ממך שאת מרגישה שברגעים כאלו אבא לא רואה אותך, שהוא שקוע בכעסים של עצמו ולא מבין שאת לא עושה לו "דווקא" אלא משתדלת כמיטב יכולתך, רק שלא תמיד זה מצליח כי זו התמודדות מורכבת שיש בה חלקים שלא בשליטתך.

משערת שברגעים כאלו את מרגישה חסר אונים ובודדה אל מול שטף המילים, שחותכות בנפשך כמו סכינים, ואינך לא מצליחה לעצור... מרגישה ממך את התסכול והפחד.

יקרה, אינך חייבת להתמודד עם תחושות מטלטלות כאלו לבד.
הבנתי ממך שאת בטיפול אצל פסיכולוג, אולי כדאי לשתף אותו במה שקורה מול אבא? הוא יכול לעזור לך להשיב את תחושת הביטחון שמתערערת.
ולפעמים הורים מרגישים חוסר ידע ותחושת חוסר אונים מול הפרעות של ילדיהם, אך בעזרת הדרכה נכונה מאיש מקצוע התפיסה שלהם עשויה להשתנות.

בנוסף, אם תרגישי שזה נכון לך, אני רוצה להזמין אותך לצ'אט של סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, לשיחה אנונימית, נטולת שיפוטיות, במרחב שבו לחוויה שלך יש מקום להישמע.
אנחנו מחכים לך.

שלך,
מתנדבת סה"ר.