6 תשובות
שחרית- בבוקר.
מנחה- בצהריים.
ערבית- בערב.
את התפילות תיקנו אנשי הכנסת הגדולה. לאחר חורבן המקדש השני, מה שאיננו יכולים לעשות על ידי הקורבנות, מאחר והמקדש חרב, אנו עושים על ידי התפילות- "ונשלמה פרים שפתינו".
מנחה- בצהריים.
ערבית- בערב.
את התפילות תיקנו אנשי הכנסת הגדולה. לאחר חורבן המקדש השני, מה שאיננו יכולים לעשות על ידי הקורבנות, מאחר והמקדש חרב, אנו עושים על ידי התפילות- "ונשלמה פרים שפתינו".
שחרית נגד תמיד של שחר
מנחה - נגד תמיד של בין הערבים
ערבית - הקטר החלבים שנותרו
מנחה - נגד תמיד של בין הערבים
ערבית - הקטר החלבים שנותרו
אנונימי
מה שאמו למעלה
אבל יש עוד דעה שכל אחד מהאבות תיקן את התפילה
אברהם - שחרית
יצחק - מנחה
יעקב - ערבית
אבל יש עוד דעה שכל אחד מהאבות תיקן את התפילה
אברהם - שחרית
יצחק - מנחה
יעקב - ערבית
אנונימי
המשמעות של להתפלל שלוש פעמים ביום היא קודם כל לבצע את החובה ההלכתית המוטלת עליך. אבל מהי המשמעות של להתפלל? תפילה היא פנייה לאל, ופנייה היא התכוונות למושא. תפילה היא התכוונות אֶל האֵל (ומכאן ברור מדוע תפילה צריכה כוונה). ברנטאנו הגדיר את ההתכוונות כ"כיוון המנטלי כלפי אובייקט", כך גם אנחנו פונים, גופנית, בתפילה לכיוון מסוים, אשר כביכול הוא המקום של ה"אובייקט" (וכמובן שאלוהים הוא לא אובייקט) אליו אנו פונים - אלוהים. יש כאן ביצוע של איזשהי חריגה התכוונותית אל הטרנסצנדנטלי.
תפילה צריכה להיות מעבר להנעת שפתיים, היא צריכה להיות הפעלת המחשבה על האל לבדו (עייני במורה נבוכים ג, נא). ויטגנשטיין כותב ביומנו (11 ביוני 1916) על תפילה כמחשבה על אלוהים, שהיא מחשבה על משמעות החיים: "להתפלל זה לחשוב על משמעות החיים". לדיים אייריס מֶרדוק יש השקפה מעניינת על אודות התפילה, אותה היא מזכירה במאמריה שבספרהּ "ריבונות הטוב". היא מתייחסת לתפילה כאל הפניית תשומת לב לאלוהים, - מושא תשומת לב אחדותי, מושלם, טרנסצנדנטי, ממשי בהכרח ובלתי יציג - התמקדות במקור של אנרגיה, טכניקה לטיהור ולהכוונה מחדש של אנרגיה אגוצנטרית מטבעה. "להתפלל כיאות אין פירושו לעתור לאלוהים, אלא פשוט להפנות אליו תשומת לב שהיא צורה של אהבה" (אייריס מרדוק, על 'אלוהים' ו'טוב', בתוך: ריבונות הטוב, תרגם יואב אשכנזי [ירושלים: הוצאת שלם, התשע"ז], עמ' 44).
תפילה צריכה להיות מעבר להנעת שפתיים, היא צריכה להיות הפעלת המחשבה על האל לבדו (עייני במורה נבוכים ג, נא). ויטגנשטיין כותב ביומנו (11 ביוני 1916) על תפילה כמחשבה על אלוהים, שהיא מחשבה על משמעות החיים: "להתפלל זה לחשוב על משמעות החיים". לדיים אייריס מֶרדוק יש השקפה מעניינת על אודות התפילה, אותה היא מזכירה במאמריה שבספרהּ "ריבונות הטוב". היא מתייחסת לתפילה כאל הפניית תשומת לב לאלוהים, - מושא תשומת לב אחדותי, מושלם, טרנסצנדנטי, ממשי בהכרח ובלתי יציג - התמקדות במקור של אנרגיה, טכניקה לטיהור ולהכוונה מחדש של אנרגיה אגוצנטרית מטבעה. "להתפלל כיאות אין פירושו לעתור לאלוהים, אלא פשוט להפנות אליו תשומת לב שהיא צורה של אהבה" (אייריס מרדוק, על 'אלוהים' ו'טוב', בתוך: ריבונות הטוב, תרגם יואב אשכנזי [ירושלים: הוצאת שלם, התשע"ז], עמ' 44).
כשאני חושב על השולחן, אני מתכוון מנטלית לשולחן, שהוא אובייקט בתוך העולם. זו התבנית הבסיסית והמוכרת של התכוונות. כשאני מדבר אליך אני לא מתכוון בדיוק אל אובייקט, אלא אל סובייקט, שאפשר לומר שהוא גבול של העולם. כשאני מתכוון לאלוהים, אני מתכוון למשהו שהוא מעבר לעולם ולגבולותיו. כשאנחנו מפנים ומכוונים את גופנו 'כוונת הגוף' לכיוון ולמקום מסוים בעולם, זה איזשהו סימן שעוזר לנו להתכוון.
תיקונם של שחרית מנחה וערבית נעשו על ידי חז"ל, אך על פי מנהגי אבות אברהם יצחק ויעקב ובשביל להבין את עומק תפילות אלה, צריך להבין קודם את אבות.
שחרית ואברהם- אברהם נולד וחי חיי התחדשות והתקדמות, הוא נולד למשפחה העובדת אלילים (אביו מכר פסלי אלילים) אך כמו השחר "נולד מחדש", וגילה את ה'. אברהם בחייו צובר כסף כבוד וכוח, יש לו כל דבר שהיינו חושבים שאדם היה רוצה ולכן דווקא הוא מתקן את תפילת שחרית, שמשמעותה עניין הודיה. השינה במסורת היהודית היא הזמן שבו אדם נותן את נפשו לאלוהים, ולכן עצם החזרה שלה בבוקר דורש הודיה. ולכן אברהם שהפך לעשיר וחזק ושנאמר לו שעם כמספר כוכבים יצא ממנו, לומד ומלמד את חשיבות של הודיה ואמירת לא בידי כוחי ועוצמתי, אלה הכל בידי ה'.
מנחה ויצחק- יצחק מתואר בתור דמות דיי "משעממת" לא מספור עלו הרבה בתנ"ך, ואנשים מסתכלים עליו לרוב בתור ציר מחבר בין אברהם ליעקב. יצחק נולד וגדל במין חממת קדושה של אביו אברהם ולא היה לו חוסר מבחינה רוחנית וגשמית. הוא חי את כל חיו בארץ ישראל, ועבד בתור חקלאי. ולכן דווקא הוא עוצר את הזמן את אמצע היום כדי להודות עליו, שהיינו חושבים שכדי ללמד שגם שטוב ו''משעמם" לנו בחיים, גם שם יש לנו את מצוות תיקון התפילה, (יצחק מתאר הכי טוב את חיים מודרנים).
ערבית ויעקב- יעקב בשונה מאביו יצחק וסבו אברהם הוא יוצא למסעות ומשברים, וכבר מלידתו הוא נתון לתחרות וריבים. בהמשך חייו הוא נאלץ לשקר לאביו, עשו אחיו רודף אחריו ורוצה להורגו, ולבן מרמה אותו וגורם לו לעבוד ארבע עשרה שנה למען רחל, הוא נאלץ לרדת מהארץ ישראל וכו'. יעקב לא נח על מי מנוחות ורוב חייו היה נתון למצבים קשים, ולכן שיעקב מכל אנשים שעבר משברים ומצוקה קיומיות, דווקא הוא מתקן את תיקון ערבית שרצונה הודיה על היום שעבר וכניסתה למצב חושך וחוסר נודע (השינה), ורצון למחר.
שחרית ואברהם- אברהם נולד וחי חיי התחדשות והתקדמות, הוא נולד למשפחה העובדת אלילים (אביו מכר פסלי אלילים) אך כמו השחר "נולד מחדש", וגילה את ה'. אברהם בחייו צובר כסף כבוד וכוח, יש לו כל דבר שהיינו חושבים שאדם היה רוצה ולכן דווקא הוא מתקן את תפילת שחרית, שמשמעותה עניין הודיה. השינה במסורת היהודית היא הזמן שבו אדם נותן את נפשו לאלוהים, ולכן עצם החזרה שלה בבוקר דורש הודיה. ולכן אברהם שהפך לעשיר וחזק ושנאמר לו שעם כמספר כוכבים יצא ממנו, לומד ומלמד את חשיבות של הודיה ואמירת לא בידי כוחי ועוצמתי, אלה הכל בידי ה'.
מנחה ויצחק- יצחק מתואר בתור דמות דיי "משעממת" לא מספור עלו הרבה בתנ"ך, ואנשים מסתכלים עליו לרוב בתור ציר מחבר בין אברהם ליעקב. יצחק נולד וגדל במין חממת קדושה של אביו אברהם ולא היה לו חוסר מבחינה רוחנית וגשמית. הוא חי את כל חיו בארץ ישראל, ועבד בתור חקלאי. ולכן דווקא הוא עוצר את הזמן את אמצע היום כדי להודות עליו, שהיינו חושבים שכדי ללמד שגם שטוב ו''משעמם" לנו בחיים, גם שם יש לנו את מצוות תיקון התפילה, (יצחק מתאר הכי טוב את חיים מודרנים).
ערבית ויעקב- יעקב בשונה מאביו יצחק וסבו אברהם הוא יוצא למסעות ומשברים, וכבר מלידתו הוא נתון לתחרות וריבים. בהמשך חייו הוא נאלץ לשקר לאביו, עשו אחיו רודף אחריו ורוצה להורגו, ולבן מרמה אותו וגורם לו לעבוד ארבע עשרה שנה למען רחל, הוא נאלץ לרדת מהארץ ישראל וכו'. יעקב לא נח על מי מנוחות ורוב חייו היה נתון למצבים קשים, ולכן שיעקב מכל אנשים שעבר משברים ומצוקה קיומיות, דווקא הוא מתקן את תיקון ערבית שרצונה הודיה על היום שעבר וכניסתה למצב חושך וחוסר נודע (השינה), ורצון למחר.