סבא שלי כנראה בשלב המאוחר ביותר של הדמנציה

שואל השאלה:
כאילו התכוונתי שברור שזה מבאס אותי אבל אני עדיין לא מרגיש באמת עצוב..

אני מאוד מבינה אותך. קרה לי גם. יכול להיות שבגלל שפנימית אתה לא קולט שזה המצב
אני ממליצה לך להיות איתו כמה שאפשר ברגעים האחרונים שלו. לצערי העצב והגעגוע בא אחרי

כן זה לגיטימי מאוד
זה יכול לבוא מאוחר יותר כל התחושה של העצב כי כרגע אתה עדיין לא מבין את המצב יותר מידי וזה ממש בסדר.
תרגיש בנוח לשתף מישהו ואל תדאג אתה ממש לא שונה מאנשים אחרים באמת שהכל בסדר!

שואל השאלה:
הבעיה שקודם הוא היה בבית חולים והיום אבא שלי פשוט אמר שהוא העדיף גם שלא נראה אותו כרגע (אני והאחים שלי) למרות שהוא כבר השתחרר הביתה

מה שברצון שלך. הייתי מנסה לראות אותו עוד כדי שתוכל להפרד ממנו
נשמע ממש עצוב אוף

שואל השאלה:
גם הקטע שאני לא מרגיש ממש עצוב עדיין וזה קצת מטריד

שואל השאלה:
למרות שהוא חשוב לי אבל הקטע הוא שכבר יצא לי לדמיין כמה פעמים את היום שהוא לא יהיה כאן כבר..

אני באמת מבינה אותך, קרה לי בדיוק אותו מקרה ולצערי באמת התחלתי להרגיש עצב חזק כמה חודשים אחרי שזה קרה בגלל ההבנה של המקרה

שואל השאלה:
האמת גם סבא שלי מצד אבא נפטר לפני משהו כמו שנה וחצי קצת יותר בעצם..

שואל השאלה:
^^מצטער לשמוע

כן גם לי קרה משהו דומה
סבתא רבתא שלי נפטרה לפני איזה 3 שנים
אבל ברגע שאמרו לי שהיא נפטרה לקח לי זמן להבין את זה ואז אחרי איזה חודשיים רק נקלט לי ולא הפסקתי לבכות על המוות שלה.
אני באמת מבינה אותך
אל תרגיש מוטרד או רע לגבי עצמך
זה ממש לגיטימי
ובאמת תשתדל לנסות להיות איתו אם תוכל עוד טיפה וחשוב גם שתשחרר ברגע שתרגיש עצב ודמעות תשחרר טיפה וזה יקל עלייך.
ותמיד תשתף מישהו ותדבר עם מי שאתה מרגיש בנוח זה יהיה יותר טוב לך.