אני חצי שנה בצבא וממש סובלת שם.. נפגשתי עם קבן כבר פעמיים ולא עזר לי, ניסיתי לעבור לבסיס פתוח וזה ממש קשוח התהליך הזה

אני מתגייסת עוד כמה חודשים, אני מבינה לליבך אם לא טוב זי"ן על מה שאחרים חושבים או יחשבו עדיף שתעשי מה טוב לך זה לא רק שנתיים מהחיים. זה שנתיים חשובות ועיקריות

את יכולה לדבר איתי בפרטי

את לא יכולה לבקש שיציעו לך שוב?

אם את כל כך סובלת עדיף שתצאי

שואל השאלה:
אני רוצה אבל אני מפחדת ממה שיהיה בעתיד אם אצא משם

אולי את יכולה לנסות למצוא את המקור של הקושי ולהתגבר עליו?

שואל השאלה:
זה בעיקר בגלל הבסיס הסגור
אבל לא נותנים לי לעבור לבסיס פתוח אני כבר 3 חודשים נלחמת על זה
אפילו פטור הציעו לי ובסיס פתוח לא

דיברת על זה עם הקבן?

שואל השאלה:
כן נפגשתי כבר פעמיים עם קבן
רצה להביא לי פטור או להוציא אותי מהתפקיד שלי אבל אני עדיין בבסיס סגור בגדוד אז זה לא עוזר לי
בסיס פתוח לא יכל להביא

לדעתי עדיף כבר לקבל פטור שנתיים ככה זה סיוט

הקבן כנראה שיקר לך
הקבן לא מביא פטןר מהצבא הוא מפנה לפסיכאטר
ומשם הפסיכאטר מחליט זו לא החלטה שלו

אל תסבלי סתם בשביל מה שאחרים יחשבו. אם לא טוב לך תצאי, חבל להישאר במקום שעושה לך רע ולהתחרט על זה אחר כך.

היי אנונימית, ראיתי את מה שכתבת וגם את מה שהוספת בתגובות. נשמע שאת מתמודדת עם תקופה לא קלה, כך שאת סובלת מאז שהתגייסת לצבא. למרות הקושי והמורכבות שכרוכים בתהליך, מצאת את הכוחות לנסות לשנות את המצב דרך פנייה לקב"ן וניסיון לעבור לבסיס פתוח. זה בטח יכול להיות מאד מתסכל שבינתיים המצב לא השתנה, ונראה שמתווספות לכך גם תחושות של חרטה לגבי העבר וחשש לגבי העתיד- מה שבטח מקשה עוד יותר. יש מישהו בסביבה הקרובה שלך שאת משתפת או יכולה לשתף במה שאת עוברת? חשוב שתמצאי מקום לפרוק ולא תישארי עם זה לבד...
קוראים לי נופר ואני מתנדבת בתכנית של עמותת עלם שמלווה בני נוער וצעירים ברשת. אני מזמינה אותך לכתוב לי (אפשר גם באנונימיות) ולספר לי יותר עלייך ועל מה שאת חווה, אשמח להוות אוזן קשבת. את יכולה לכתוב לי פה בהודעות אישיות, או לשלוח אלינו הודעה באחת מהדרכים הבאות: לאינסטגרם או לטיק טוק בפרופיל elem.digital; למייל [email protected]. אפשרות נוספת היא להיכנס לצ'אט שלנו דרך הווטסאפ 054-9424062 או דרך האתר www.yelem.org.il, שם אפשר לדבר עם אחד התומכים שלנו.

מחכה לך,
נופר מעלם דיגיטל

היי,
שומע מדברייך כמה את כואבת.. את מספרת שהבסיס הסגור מביא אותך לסבל, מתאר לעצמי כמה את מוצפת מכך..
ועם זה מסיק ממה שאת כותבת שאת מרגישה לכודה.. כמו כבין הפטיש לסדן, שכאילו מצד אחד את יכולה להפסיק את הסבל ומצד שני מפחדת איך ישפטו אותך ומה יגידו, ואין שום פתרון אחר.. לא יכול לדמיין כמה זה וודאי מתסכל אותך..
עם זאת, מהמילים שלך עולה שלמרות חוסר האונים שאת אולי מרגישה, יש בך עוד כוחות עצומים למצוא פתרון.. נפגשת עם קבן, את מחפשת אפשרות שתאפשר לך להמשיך ולשרת או להקל על הסבל שאת חווה בדרך אחרת ופתחת את הלב בפוסט זה בבקשת עזרה.. לא יכול להבין כמה אומץ זה דורש ממך..
אני רוצה להזמין אותך לצ'אט בסה"ר-סיוע והקשבה ברשת עם אחד המתנדבים שלנו.. נהיה שם בשבילך, לשיחה פרטית ואנונימית, נקשיב, ניתן יד, וננסה לחשוב ביחד על פתרון..
שלך
מתנדב סה"ר