תמיד כשמישהו פגע בי ובכיתי, פניתי לבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם והוא חיבק ותמך בי

הולכים לבכות לאמא

פונים להורים

ווא קשוח , מוצאים מישהו אחר שיתמוך בך

יקרה,
כבר מהתמונה שבחרת אפשר להרגיש את שיברון הלב שלך, נדמה שזה נגרם מהרצון העז שלך להישען ולהיתמך על ידי אדם שנתפס בעייניך כאהוב.. אבל באותה העת גם לחוות ממנו אכזבה גדולה וכאב שנדמה שמשאיר אותך עם הקרקע שמוטה מתחת ל רגלייך..כאילו מותיר אותך ללא מוצא או מקום בטוח ויציב..

מזמינה אותך לא להישאר עם ההתייסרות לבד, האם יש עוד אנשים בחיים שלך שאת סומכת עליהם ויכולים לחבק אותך?.. לתת לך כתף להישען עליה..

את מוזמנת לקבל תמיכה גם בצ'אט האנונימי של עמותת סה"ר, תוכלי לדבר בפתיחות וללא שיפוטיות על הטלטלה שאת אולי עוברת.. להקל מעט ולפרוק את המחשבות הרבות..
שלך,
מתנדבת סהר

שומרים בפנים ומדחיקים את זה אין מה לעשות החברים היחידים שיש לי אם אפשר לקורא להם חברים גיליתי להם משהו עלי בזמן שהייתי שיכור וזה עלה לי ולא יכולתי לשמור את זה כסוד זה היה קשור למצב הנפשי שלי והם העבירו את זה הלאה ואחרי זה הם היו כאילו כלום לא קרה מה אפשר לעשות אני כל לילה אוכל את עצמי למה אני עדיין בקשר איתם אבל אין לי את האומץ להתמודד עם זה הבן אדם שבאמת מבין אותך הוא את יש פתגם ביפנית נראלי שאומר שלבן אגם יש שלושה פרצופים את הראשון הוא מראה לעולם את השני או מראה לחברים קרובים ואת השלישי הוא מראה רק לעצמו